מה מתרחש?

הבִּיצה רוחשת ורוגשת וכולם רוצים לדעת על מה כל הרחש-בחש הזה. ואנחנו כאן, ברחשי כבוד לשואלים, ננסה להשיב להם ולהסות את הלחישות.

המדובר בכמה מילים ופעלים שצלילם ומובנם דומים, אף שהם באים משורשים שונים. נתחיל ברחש, שיש לו שני מובנים מובדלים שאולי קשורים ביניהם, ובניין דקדוקי שלא ברור כלל איך הוא קשור. הרחש הראשון, מובנו דבר שמרגישים וגם מבטאים אותו בקול רחש-לחש, "וכנראה קרוב השורש אל לחש, ואולי גם אל נחש" כפי שמעיר המילון. "רָחַשׁ לִּבִּי דָבָר טוֹב אֹמֵר אָנִּי מַעֲשַי לְמֶלְֶך לְשׁוֹנִּי עֵט סוֹפֵר מָהִּיר" מתפייט משורר תהלים, והמילון מבאר: "רחש הלב דבר, הגה והשמיע אותו בקול רחש". ומכאן מגיעים למובן השני שהוא לא אחר מאשר שֶׁרֶץ, כמו הנחשים והרמשים שרוחשים וזוחלים. (אל תוסיפו לרשימה נכבדה זו את הבַרְחָשִּׁים המעצבנים שקיבלו את שמם ממילה ערבית שקשורה לפרעוש בעברית). האם זה בגלל הרחש-לחש שהם משמיעים בתנועתם? על כך ניתן ללמוד מן הפירוש למילה מַרְחֶשֶׁת, כלי עמוק שהיו מביאים בו קורבן-מנחה, והוא לפי רש"י "כלי הוא שהיה במקדש... לפיכך מעשה מנחה העשויין לתוכה רוחשין, כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומנענע" ובמקום אחר הוא אומר בפשטות: "שרץ – בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונד על הארץ". מילון אבן-שושן אומר שמקור השורש רחש לכל מה שנע וזע הוא במילה מַרחשת, ומכאן הרחיבו את המובן גם לכינים שמרחשות בגופו של אדם, וגם נוצר הפועל מרחיש למי שהעלה רימה ותולעה. בכלל זה, "התחיל המת מרחיש", דבר שקרה לפי המידרש רק מימיו של אנוש, נכדם של אדם וחווה.

ואם אנחנו כבר בכלי-מטבח, סטייה קטנה לתפארת הטריוויה: בספרות חז"ל נזכר הכלי אִּלְפָס, שהוא לפי האקדמיה ללשון סיר לבישול בעל ידית ארוכה וצורתו כמחבת עמוקה, ובאנגלית casserole. והנה אחד הספרים החשובים ביותר בתחום ההלכה נקרא "הלכות רב אלפס" ונכתב בארמית במאה ה-11 בידי הרי"ף (רבי יצחק אלפסי) במרוקו. וכיצד הגיעו לחבר אותו עם הכלי אִּלפס? בגלל שמו, המעיד אולי על מגורים בעיר פֶאס במרוקו. לא ברור אם זה התרחש – כמו שלא ברור איך מתחבר בניין התפעל לכאן במילה מתרחש. בארמית אמנם קיים הצירוף הזה כגון "אתרחש (ליא) ניסא", קרה לו נס, אבל כפי שמעיר עורך מילון בן יהודה: "ואמנם, אין צירוף זה מובן כל צרכו מצד הלשון". המוצא המפוקפק לא הפריע לעברית החדשה לעשות שימוש רב בהטייה זו, וכך קיבלנו את ההתרחשות והשאלה מה מתרחש – וגם את האמירה חסרת הכיסוי "אנחנו מוכנים לכל תרחיש".

האקדמיה ללשון דואגת להבדיל היטב בין שתי מילים שבהגייה המקובלת נשמעות אחת, רָחַשׁ ורָכַשׁ: הפועל רָכַשׁ עניינו קנה, ואילו הפועל רָחַשׁ עניינו הרגיש. לפי זה נבחין בין שני הצירופים: רָכַשׁ אֵמוּן - זכה לאמון (מצד מישהו). רָחַשׁ כָבוֹד - התמלא רגשי כבוד (כלפי מישהו).

את רגשי-הלב שלכם לְמה שנכתב כאן תוכלו להביע, אבל אנא עשו זאת ברחשי-כבוד.