איזו התרגשות

בדרך כלל, רגשנות אינה ממידתו של "הרגע", אבל הפעם החלטנו לתת דרור לרגשות – ולעסוק במילה רגש. בוודאי תרגישו בהבדל.

רגש, מספרים לנו המילונים, קרוב בצליל ובעיקר במשמעות לשורשים רגז, רחש וגם רעש. במקרא, הוראתו העיקרית היא התקבצות בהמון כמו בפסוק מתהילים "לָמָה רָגְשוּ גוֹיִם וּלְאֻמִים יֶהְגוּ רִיק", ופירש רש"י: "וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם". מילון בן-יהודה מביא הקבלה מעניינת בהתפתחות ההוראות של השורש רגש לזו של השורש המה, שממנו גם משמעות של שאון והמון קרייה, וגם מובן של הליכה נחפזת שאותו מוצאים בלשונות קרובות לעברית. והנה מתרגשות ובאות עלינו עוד משמעויות ונגזרות לשורש, שכן מתרגש איננו רק מי שרגשותיו גואים והוא מזיל דמעה, אלא גם מה שמסתער ובא, מתרחש. וכך, בתפילת הדרך, בעקבות מסכת ברכות, מבקשים: "וְתצִילֵּנוּ מִכף כָל אוֹיֵּב... וּמִכָל מִינֵּי פֻרְעָניֻוֹת המִתְרגְשוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם".

היום, משמשות אותנו בעיקר שתי משמעויות של השורש: זו של ההרגשה – וזו של הרגש, וכפי שמעיר המילון "לא בכל מקום אפשר להבחין, אם הכוונה לתחושת החושים או להרגשת הנפש". ולכן, המילה רֶגֶש, שהיום אנו עושים בה שימוש מובחן, כשתורגם פסוק מספר תהילים לארמית נבחרו המייה וקול רעש בא, ואילו בתרגום הוּולגטה ללטינית היא מופיעה במילים cum consensus במשמעות של אחדות הנפש.

אנחנו מרגישים, כלומר חשים דברים ואנשים בחושים. כך גם התפתחה העברית שלנו לשאלות כגון איך אתה מרגיש? מה המרגש? והעברית העכשווית ביותר, אולי כעִברות של האנגלית it feels , חידשה את: זה מרגיש צפוף. השמרנים יותר חותמים (עדיין?) מכתבים בביטוי ברגשֵּי כבוד. ושוב בעברית העכשווית הביטוי "עשית לי רִגְשִי" שמזכיר מבחינת התצורה את צוּמִי, הערה שיכולה בהחלט לטלטל את היחסים ולהביא אותם למצב גבה-גלים עד רוגֵּש. מעניין, אם מי שהעיר אותה הציג את עצמו כספונטני ורגיש.

אחרי שדיברנו על ההרגשה, מן הראוי להוסיף מעט רגש – כמו ההוראה הקלאסית של במאי לשחקניו – ולעסוק ברגש וברגשות, שכפשוטם הם מה שאדם מרגיש, אבל יש להם גם קיום עצמאי בלא-מעט ביטויים. אדם יכול להיות חסר רגש או בעל רגש, והוא יכול לסבול מרגשי נחיתות או עליונות – ובכל מקרה, אנחנו נתייחס אליו ברגשות מעורבים, ונפתח כלפיו סנטימנטים שמביאים אותנו (בלי שהרגשנו?) ללועזית, הנסמכת על הלטינית sentimentum. בין היתר נגזרה ממנה המילה sense שבה תוכלו לראות גם את המשמעות של חוש וגם של רגש. הסנטימנט היה בראשית דרכו במובן של ניסיון אישי, הרגשה, ורק אחר כך נהייה מה שאדם מרגיש וחש כלפי דברים ואנשים אחרים, מה שעושה אותו לעיתים מאוד סנטימנטלי. בהזדמנות אחרת נכתב כאן כי מאותה משפחת מילים גם החיישן, sensor, שנגזר מ-sensus, חוש בלטינית, ומכאן נגזרו גם sententia, מחשבה, וגם sentence שהוא החלטה שיפוטית, פסק-דין, וגם משפט כמבנה לשוני, בדיוק כמו בעברית. והדברים האלה ממש make sense.