הלוחש למילים

די לניחושים: ציפור קטנה לחשה לי שמן הראוי לא לחשוש כלל ולהקדיש כמה מילים לשורש לחש, שמוכר לכל בשימוש המקובל של דיבור בקול נמוך (גם אם לעתים זו לחישה רועמת).

האופי המיוחד של הלחישה שנאמרת בחצי-קול, משך אליה ביטויים ושימושי-לשון של מה שמועבר מפה-לאוזן, בין אם זו רכילות ובין אם אלה דברי-אהבים או להבדיל לחשושי-סתר מבשרי-רע: "יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָל שנְֹׂאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי" לפי משורר תהלים. ויש גם לחישות אחרות: כך הדבר בגחלים לוחשות שעליהן אומר רש"י בפירושו לתלמוד: "גחלים בוערות נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו". ולא רק הן. מטוס "בריטניה" שהיה פעם גאוותה הגדולה של חברת "אל על" כונה "הענק הלוחש".

לדיבור בקול נמוך יש תפקיד חשוב מאוד בכל הקשור לקסמים, לרפואה ולחיבור ביניהם. לחש-נחש הוא הביטוי העברי המקביל ל"אבּרַקַדּברא" של הקוסמים, דיבור של השבעה. "לחש נחש, כוס של ברכה / הדוכיפת ככה שָחה" כתב חיים נחמן ביאליק בשירו הידוע "בין נהר פרת ונהר חידקל" אך לאחר מכן החליף את לחש הכשפים למילים משונות שלקוחות מהמקורות היהודיים: "רִיפַת דִיפַת וּמוֹרִיפַת – / כָכָה שָחָה הַדוּכִיפַת" (אלה שמות אחד מצאצאי יפת ושמו של שד) מעין "הוקוס פוקוס" בגרסה יהודית.

לחשים ונחשים הולכים היטב ביחד. תפקיד חשוב יש ללחשים בריפוי נשיכת נחש או עקרב או כל מחלה אחרת. הנביא ישעיהו דיבר על "שַר חֲמִשִים וּנְשוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ" והנביא ירמיהו הזהיר מפני מה שאין לו ריפוי: "כִי הִנְנִי מְשַׁלֵחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹׂנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַׁש וְנִשְכוּ אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה". לחשי ריפוי מופיעים כבר בתלמוד, והרמב"ם קבע את גבולות הגזרה: "מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק ליבו". הפרקטיקה של השְׁבָּעה בלחש-ריפוי היתה נפוצה מאוד עד שפסקו כך: "כל לחש מותר, ולא אסרו אלא באותם שבדקו ואינם מועילים". ומעולם התפילה: צָקוּן לַחַשׁ, ביטוי שמופיע פעם אחת במקרא, הריהו תפילה והשתפכות.

מקום של כבוד שמור ללחישות כשמדובר בדברי-רכילות שתמיד נלחשים ואינם נאמרים בפה מלא ובקול רם, ומכאן ביטויים כמו "מלחשים ש..." במדורי הרכילות, שבהם מקננות ציפורים קטנות רבות שלוחשות באוזנו של הרכלן. תודו, שביטוי כזה מושך את הקורא הרבה יותר מאשר אילו נמסר המידע מפי הדובר של מועצת פועלי נס ציונה. אותה ציפור היא אחותו של "עוֹף הַשָמַיִם יוֹלִיְך אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְנָפַיִם] יַגֵיד דָבָר" לפי קֹׂהלת.

אילו היינו בתיאטרון, מי שהיה מזכיר לנו לבדוק מה קורה בלועזית היה הלחשן, שתפקידו לסייע לשחקן במקרה ששכח את המילים שעליו לומר, או להיכן לנוע על הבמה. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת למקם את הלחשן לא בקרבת הבמה, תוך שימוש באוזניות אלחוטיות. באנגלית הוא prompter – וקרובו המודרני הוא ה-teleprompter שממנו קורא כל נואם וקריין- טלוויזיה. מקורו ב-promptus בלטינית שפירושו מה שמוכן ואפשר להוציאו החוצה (ומכאן pronto, "מוכן" באיטלקית, שהיא גם המקבילה ל"הלו" הטלפוני שלנו), שקיבל עם השנים מובן של סיוע ועזרה, כולל זה של הלחשן בתיאטרון. היפוכו impromptu , כגון מסיבת-הפתעה שנעשית בהחלטה של רגע. זה גם הכינוי לקטע מוסיקלי שנראה כאילו נכתב ובוצע בצורה ספונטנית ובלי הכנות מקדימות.