מרַּבעים את כיכר הלחם

המשימה שלנו הפעם היא לרבע את העיגול, וליתר דיוק להבין, מבחינה לשונית לפחות, איך כיכר עגולה יכולה להיות מלבנית למהדרין.

הכל מתחיל במילה כִּכָּר, שעם השנים הלכה ופשטה צורה גיאומטרית וגם מובן. במקרא תפגשו ככרות מסוגים שונים: כיכר לחם נקראת כך – לפחות על פי מוצאה הלשוני שמציג המילון האטימולוגי – מפני שהיא עגולה, והמילה נגזרה מן השורש כרר שפירושו לנוע, להסתובב. ממנו גם הפועל לכַרכר, לרקוד – וממנו גם הכרכרה, וגם הכִּרְכָּר שהוא לא אחר מאשר סביבון. בטור-המילים שלו, מספר יעקב עציון כי בשיר-חנוכה הידוע, כתב ביאליק: "מוֹרִּי הֵבִּיא כִּרְכָּר לִּי / בן־עוֹפרת יְצוּקָּה / יוֹדְעִּים אַתם לִּכְבוֹד מִּי? / לִּכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!" מי שחידש את המילה סביבון במקום כרכר היה איתמר בן אב"י, וכך אנחנו מכירים את השיר ושרים אותו היום.

כיכר הלחם המקורית היתה ככל הנראה עגולה, והיא נתנה את שמה ליחידת-המשקל כיכר, וכאלה היו "כִּכָּר זָּהָּב טָּהוֹר" בתיאור משקל המנורה שהיתה במשכן, וגם "מְאַת כִּכַר הַכסף לָּצקת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹּכת מְאַת אֲדָּנִּים לִּמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָּאָּדן", הכל בספר שמות. ובהמשך, "כִּכְרַיִּם כָּסף" ששילם עומרי מלך ישראל לקניית הר שומרון. היום מדברים על טַלנטים בעסקי השעשועים והטלוויזיה, והמונח המקורי הוא talanton ביוונית ועניינו משקל, אשר בדיוק כמו השקל שלנו עבר משקילה – לאמצעי-תשלום.

עגלוליות כיכר הלחם נתנה את שמה גם לככרות הערים. היום כבר מדייקים יותר במינוח, ול"אי" עגול שהמכוניות נוסעות סביבו קוראים מעגל-תנועה, והכיכר אינה בהכרח עגולה, ואולי ברוב המקרים אינה כזו. בתל אביב, לצד כיכר דיזנגוף העגולה – יש כיכר רבין (בעבר, כיכר מלכי ישראל) מרובעת, וכך גם כיכר אתרים ואחרות. לאסוננו, נוספה אליהן "כיכר החטופים". אבל הקשר בין העיגול לכיכר קיים לא רק אצלנו: בערבית, דַוַּאר הוא מעגל תנועה, כיכר עגולה, והמילה מהדהדת את הפועל שפירושו לסובב, וממנו בין השאר הביטוי "דִּיר בַלַכ", שים לב, ומילולית: הסב (סובב) דעתך. אבל גם בערבית יש מילה אחרת לכיכר, וכזו היא מַידאן א־תחריר, "כיכר השחרור" בקהיר בירת מצרים.

חוזרים למקור המילים, ומגלים שגם פעם כיכר לא היתה דווקא עגולה, וזו מילה המציינת מקום מיפגש, איזור וגם שדה-קרב. "וַיִּשָּא לוֹט את עֵינָּיו וַיַרְא את כָּל כִּכַר הַיַרְדֵן כִּי כֻלָּּה מַשְׁקה" וכך גם נאות-הכיכר של ימינו באיזור ים המלח. על אותו פסוק מבסס אליעזר בן יהודה את טיעונו שאין קשר בין הכיכר לעיגול: "כיכר הירדן אינה כלל עגולה אלא ארוכה וצרה, וגם כיכר הזהב וכיכר לחם אין שום ראייה כי היו עגולות."

על ריבוע העיגול למדים גם מכך שכיכר נקראת באנגלית square. קרובות לה place בצרפתית, piazza באיטלקית ואחרות, שאינן חייבות להיות עגולות, ורובן אינן: פיאצה סן מרקו בוונציה, הכיכר האדומה במוסקווה וכיכר טיינאנמן בבייג'ין שגדולה קצת יותר מכיכר ציון בירושלים. כולן קרובות ל-place באנגלית, מקום סתם או מקום מיפגש. כך גם המילה הערבית מַידַאן לכיכר, השאולה מפרסית, היא שטח פתוח בעיר, וגם תחום לאו דווקא גיאוגרפי כגון תחום-מחקר. האקדמיה ללשון כרכה את כל המובנים: "כיכר היא רחבה בין רחובות בעיר שנועדה למעבר הולכי-רגל, למנוחה או לפעילות הקהל. רוֹוח גם בהוראת מעגל-תנועה". ודני סנדרסון שורר והלחין בלי הרבה התפלספות על מצוקות הנעורים: "תשע בכיכר ביום שישי / החבר'ה בפינה עומדים // ... עשר בכיכר ביום שישי / החבר'ה עוד מדברים."