רוזה, רוזה, רוזה / כמה שירים עוד לך אחרוזה?

ב"רגע" זה, לשם שינוי, דיון קל ואולי גם חפוז / לא על שורש-מילה אלא על החרוז / כמו זה שמקובל מאוד בשירה / עם צליל דומה בסוף כל שורה.// ראשית נאֹמר שהחרוז לעצמו / איננו רק מה שמעיד עליו שמו / כי חרוז במקור היה דבר-מה שסוּדר / והושחל כך על חוט, שפוד או כל עצם ישר: / פנינה, זכוכית וכמעט כל דבר / גופו נָקוּב, ובו חוט מועבר / למשל, דגים ובשר.// מספֵּר התלמוד שהיו נוהגים / להשחיל על חוט "חרוּזין של דגים" / וגם היום עוד נשמר זה המובן / כמו בצילום המופיע כאן ↑

ענייננו הפעם בּחרוז של שירה / כזה שחוזר על אותה הברה / עם דלת פותחת וסוגֵּר לשורה / עם סיום של משפט בסימן חזרה.// כה נפוץ החרוז שנדרש לו איפיון / וצורך ראו גם לתת לו ציון; / כך למדנו על חרוז זְכָרִי ונְקֵּבִי / ועוד כמה שגם הם כלבבי: / חרוז משובח וראוי - מול אחד שוטה ועני / וזה, הן תסכימו, ציון קטלני.// ובאמת, רבים השירים (ההכללה קצת פזיזה) / שכאילו יצאו מאותו בית-חריזה / לעתים, איך לומר, היא אפילו צולעת / מאי-כישרון ואולי קצת גם מאֵּין-דעת / ואז מכשירים את זו המגרעת / וקוראים ליצור החדש כמובן / בשם המכובד "חרוז לבן".// על חטאֵּי חרזנים כבר עמדו בעבר / רבים גם העירו על זה הדבר / ועִדכֵּן איסור מדאוריתא על חריש בכִלְאיִם / משורר כה נכבד מימי הביניים: / "לא תחרוז בשור וחמור יחדיו, אך תשים את החמור בהר המור ואת השור בארץ המישור".// לעתים המילה, מה חבל, קצת רָזָה / והכל אז מוקרב למען בְּרק-חריזה / ונאמר זאת ביותר מקורטוב-רמיזה: / כשהתוכן טפל, העיקר - אריזה.

מחרוזת, יכול שתהא של פנינים זוהרן לא-הוּעם / וגם שֵּם למיקבץ נאה של שירי-עם / ואפילו חכמי המחשב נזקקו למקורות / וקראו string, מחרוזת, למיקבץ אותיות וספרות.

גם כותבי-לעז בּחרוז שלחו את היד / אך אצלם משקלו אינו כה נכבד / כי דווקא מה שכה מיוחד בעברית שלנו / איפשר לחרוז פנינים שאצלם לא מצאנו.// לְ-rhyme באנגלית אין רמז-דבר / לְמחרוזת עברית שהיא עדִי לצוואר; / קשורה היא דווקא ל-rim, מִסְפָר בשפות-עָבָר / (רובן ככולן נעלמו זה מכבר) / וקרובה גם לְקֶצֶב הוא rhythm, בהֶקשר מְחוּוָר.

הסתיים הסיור בעקבות המחרוזת / שערכנו יחדיו בבית-החרוזת.// נכון, היה זה ביקור קצת חפוז / מין סקירה בגרוש, למֵּרב בִּתְרֵּי זוּז.// האמת, לא גילינו רזֵּי-דְרזים / אבל גם הם משהו, כמה חרוזים.// יסלחו הקוראים לכותב לא-חרזן / שחטא הפעם בטור מטוּרזן / ולפני שאלך לי מכאן ואזוז / מתהדר כמו טווס בעוד בדל של חרוז / אסיים בדברי אלוף הסגנון / מי אם לא מרן ש"י עגנון: / "חרוזים איני יורה כחץ / ואשים למילים קץ".