ש-ע-ע-ע-ר!!!

שערו בנפשכם: בּשוּרות הבאות ניכנס בשער אחד ונסגור אותו מייד, ואז ניכנס באחֵּר ונפליג בהשערות אודותיו. לא קשה לשער שהשורש העומד לדיון הוא שער.

השער הראשון שייפתח הוא זה של המילה שער, פתח או דלת, שאין לו דבר עם השורש שער – הוא קרוב לתְרע בארמית ולת'עְ'ר בערבית שפירושן פתח או פירצה – ולכן אנחנו מזדרזים ונועלים אותו. השורש שער, שגם לו יש מקבילה דומה בערבית, עניינו לחשוב, להעריך ולאמוד. לכן, הוא עומד ביסוד הלשוני של מונחים ומילים מתחומי מחשבה, כמויות ומידות. לעניין המחשבה אומר מחבר ספר משלי: "כִי כְמוֹ שָער בְּנפְשוֹ כֶן הוּא אֱכוֹל וּשְתֵּה יאֹמר לְָך וְלִּבוֹ בּל עִמָךְ". והפרשן אומר על זה שהקמצן מסתכל לך בצלחת ומשער ואומד את המאכלים שאתה אוכל על שולחנו. המחשבה והאומדן מביאים לקביעה של מחיר, שער (כך גם המילה הערבית למחיר), ומכאן שערי חליפין למט"ח, מניות בבורסה שסובלות מירידת שערים, וגם תשלומים לשיעורין, ולא נפקד מקומם של מפקיעי-השערים.

מנגד, לפי המשנה במסכת פאה "אֵּלוּ דְבָרִים שֶאֵּין לָהֶם שִעוּר: הפֵּאָה, וְהבִּכוּרִים, וְהָרְאָיֹון [ראיית פני ה' בשלוש רגלים] וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתלְמוּד תוֹרָה". נדייק, כי לכמה ממצוות אלה אכן לא נקבע שיעור בתורה, אך בהחלט יש להם מידה וכמות במצוות שנקבעו מאוחר יותר. "ויִזְרע יִצְחָק בָּאָרֶץ ההִוא ויִמְצָא בּשָנָה ההִוא מֵּאָה שְעָרִים ויְבָרֲכֵּהוּ ה"', מספרת לנו התורה על הצלחתו של יצחק, ועל כך אומר רד"ק: "מאה שערים - מצא במה שאסף מאה חלקים יותר ממה ששִערוּ בני אדם שיֵּצא מן הזרע ההוא". שכונת מאה שערים בירושלים נקראה כך כי חבריה התאגדו בסוף המאה ה-19 בסמוך לשבת פרשת תולדות שבה מופיע הפסוק. העיתון "הלבנון" אף כתב בידיעה מ-1874: "ייתן ה' ובמהרה לא תיקרא עוד החברה הזאת 'מאה שערים' כי אם 'אלף שערים' בבנותם אלף בתים מחוץ לעיר".

את השיעור אנחנו פוגשים גם בבית הספר, אף הוא במנת-זמן קצובה, וגם בביטויים שונים ובהם שיעור-קומה וגם חוכמת-השיעור, כינוי שהיה מקובל בימי הביניים לתורת ההנדסה.

ההשערה היא פעולה של דמיון ומחשבה, וכדי שלא תהייה השערה בעלמא, היא חייבת להציב הנחה מסויימת על משהו שמתקיים או שעתיד לקרות. מדענים מעלים השערות, ולאחר מכן מנסים להפריך או לאשש אותן. הם יצרו הליך מובנה של בדיקת השערות, שביסודו עומדת השערת האפס (מכנים אותה H0) שהיא בדרך כלל ההשערה השמרנית שמנסים לדחות – ומולה השערה אלטרנטיבית שכינוייה H1 ואותה מנסים לאשש (תודה, ויקיפדיה). כל אלה דברים "לא שִערוּם אבותינו", אבל הביטוי הזה שאול דווקא מן הפסוק בשירת האזינו בספר דברים "לאֹ שְעָרוּם אֲבֹתֵּיכֶם", אך המילה מנוקדת בשין שמאלית, והוראתה שם "לא יָראו מפניהם". אבל כוחה של המילה בחידושה, ועם השנים זה נהייה ביטוי מליצי למשהו חדש בתכלית, דבר שהקדמונים לא יכלו אף להעלותו בדמיונם, כדברי מילון אבן-שושן.

התהליך של הצגת השערה והשערה מנוגדת ומה שקורה בתום המאבק ביניהן, קיים גם בלועזית. שם ישנה גם השערה או הנחה מוקדמת שהיא היפותיזה, שטרם ניתן לה אישוש מספק. מילולית, היפותיזה היא מה שמניחים אותו (תיזה, מלשון thesis ביוונית, הצעה, ולפני כן סידור, מיקום, משהו שמניחים) + hypo (למטה, כמו בהיפותרמיה, חום נמוך, וגם היפוכונדריה, מילולית: מתחת לסחוס - ואפילו המקור לבנק משכנתאות, אפותקאי, על שם המשכון ששמים מתחת להלוואה או עליה!) אחרי ההיפותיזה והצגת התיזה שלנו – באו המתנגדים והציגו את האנטיתיזה. היה ויכוח ודיון – ובסוף, ברוב המקרים, יצאנו עם סינתיזה, כאשר syn מלמדת על שיתוף, איחוד של הדברים, ואותה נמצא עם שינוי קל בהמון מילים שמבטאות צירוף-כוחות – מתזמורת סימפונית, ועד סימביוזה וסינדיקציה.