חור וחום

שחררו מעט, ונעסוק בחום בנושא החרות, ואפילו נראה ששורשיהם הלשוניים נושקים זה לזה.

לשורש חרר, מספר לנו המילון, כמה וכמה משמעויות, והן לאו דווקא קשורות זו בזו: הראשונה, יבש וחם. ככזו, יש למשמעות צורות שונות: גרון ניחר ו"בוער", וכך גם חרחר שפירושו בער, העלה עשן. התחרחר, לפי המילון, הוא מי שעוררו אותו, התגרו בו ו"הדליקו" אותו. יודעי-המילים מוצאים את השורש חרר בשפות הקרובות לעברית – וכך למשל, דַרַגַ'את אל חַררה הן בערבית מעלות החום שעליהן מתנבאים חזאי מזג האוויר. ומאותו בית-גידול לשוני גם חֲררה, "פריחת חום" (שרק ויקיפדיה ורופאי-עור יודעים שהיא נקראת גם מיליאַריה) שכל אחד עלול לסבול ממנה, בייחוד מי שמזיעים מאוד, וגם פעוטות שבלוטות הזיעה שלהם עדיין אינן מפותחות דיין.

השורש והמילה אינם חדשים. הנביא ירמיהו מדבר על "וְהיה כְעַרְער בעֲרבה וְלאֹ ירְאֶה כי יבוֹא טוֹב וְשכַן חֲררים בַמדְבר אֶרֶץ מְלחה וְלאֹ תשב". ובתלמוד, חֲררה היא עוגת-לחם עגולה ודקה אפוייה על גבי גחלים. העוגה הזו היתה אפילו לַמושג "עני מְהַפך בַחֲררה" על מי שעוסק בדבר המועט שיש לו ובא אחר ולוקחה ממנו, ובלשון התלמוד: "עני מְהַפךְ בַחֲררה, וּבא אַחר וּנְטלּה הימֶנּוּ". מהו הדין? הלוקח נקרא רשע, ולכן השליכו עיקרון זה על מקרים כגון שאדם מנסה לסגור עסקה – כמו למשל קניית נכס או אפילו התקבלות למקום עבודה – ובא מישהו וחוטף לו אותה. רש"י מסביר שהעובר על האיסור נקרא רשע מכיוון שהוא "יורד לחיי חברו" ופוגע במזונותיו או בפרנסתו של חברו. ואילו ה"שולחן ערוך" מסכם כך: "המחזר אחר דבר לקנותו או לשוכרו בין קרקע ובין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע. והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר".

המשמעות השנייה היא של חוֹר, נֶקֶב, אף הוא מן השורש חרר – וכאן מוּכר לנו החריר, שהוא בין השאר גם קוּף המחט, הנקב שדרכו משחילים את החוט. אומר המידרש: "היוצר זכוכית, אם היה בכליו נקב כחרירה של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. אבל הקב"ה צר את האדם הזה נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו". הסבר יפה וממש לא מחוֹרר.

סבלנו מהחום, וגם השתחלנו בחור – ומאותו שורש הגיעו המילים חרות, שחרור ובני-חורין וגם הפועל לשחרר, שוב בהקבלה לשימושים דומים שלו בלשונות האיזור. אין כל קשר לשַחַר ולשחוֹר – אבל זהו מקורה של המילה חירות, ובערבית מילה דומה, חוּריה. בין חוקרי המילים יש דיון נרחב ולא מוכרע האם באמת יש קשר בין המילים בעברית ובערבית, למילה חוֹר שמופיעה במקרא רק ברבים, במשמעות של נכבדים: "וארֶא ואקוּם ואֹמַר אֶל הַחֹרים וְאֶל הַסְגנים וְאֶל יֶתֶר העם" בספר נחמיה.

מבין שלל המשמעויות נתעכב מעט על המקבילה הלועזית של הנקב-החור, pierce באנגלית וממנה גם הפירְסינג וניקוב אברי הגוף, במקורה כנראה מפועל בלטינית במשמעות של נקיבת חור באמצעות מכשיר מחודד, וכשם-תואר גם לתיאור ההשפעה החודרת של קור, אור, כאב וכדומה. perforation, עוד מילה באנגלית שעניינה ניקוב וחורים – כמו למשל אריזה או דף נייר שיש בהם חירור לתלישה נוחה, וגם לוח מחורר, perforated board, שתולים עליו חפצים – גם היא מלטינית שמצרֶפת את per במשמעות של קדימה, ושורש לשוני שעניינו לדחוף, להכות, לדקור. מאותו שורש לשוני גם הפועל to interfere שבראשית דרכו היה במובן של להחליף מהלומות, להכות, כמו שהפועל to punch הוא כפול משמעות: לנקב, לדקור – וגם להכות באגרוף.