מחזיקים את הקליפות קרוב לחזה

כשמקלפים מעט את השורש קלף מתגלים כמה וכמה דברים מעניינים. אוּפס! חשפנו את הקלפים של "רגע" זה.

עניינו של השורש קלף, שקיים בצורה דומה גם בלשונות קרובות, הוא הסרה של קרום, מעטה עליון, ובפשטות קליפה. זו יכולה להיות קליפה של פרי או של גזע עץ, ומילה דומה מציינת גם עור בכלל, ובפרט עור של דג. חוקרי המילים קושרים בין שורש זה לשורש קפל – לא במשמעות של קפל-נייר, שכבר נדונה כאן, והיא צורת-משנה של השורש כפל – אלא קָפל במובן של הֵּסיר, השמיד. "ותִבְער בָּם אֵּש יְהוָה" נאמר על עונשו של העם שהתלונן במדבר, והמדרש מבאֵּר: "ירדה אש מן השמים והיתה קופֶלֶת בהם מתחתיה". הצליל והמשמעות דומים, אבל אין קשר בין קילוף לגילוף, שהיא עִברוּת המילה היוונית glyphein, לחרוט, לרוקן, וממנה גם המרכיב השני בכתב הירוגליפים.

לכל תוך יש גם קליפה שבדרך כלל מתייחסים אליה כנחותה ומיותרת. "רבי מאיר, רימון מצא. תוכו אכל קליפתו זרק" נאמר על התנא שלמד רק את הדברים הטובים מרבו אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. מעט צדק פואטי נעשה לקליפות, כאשר כמה מן ההדרים, ביניהם קלמנטינות, מוגדרים "קְליפים" כדי להדגיש כמה קל ונוח לאכול אותם. יותר קרובים למשמעות המקורית הם שפע ההסברים שנותנת הקבלה לקליפות, המסמלות את כוחות הרוע והפסולת הרוחנית. לכאורה, הן שליליות, אבל בעצם הן מגינות על הטוב ומסתירות אותו ומאפשרות את הניצוץ האלוהי. גם מקים תנועת חב"ד התייחס לשלוש קליפות טמאות שבהן נוצרים הדברים האסורים לשימוש, והרביעית, קליפת נוגה, שהיא עירוב של טומאה וקדושה. רצונכם, התייחסו ברצינות לדברים אלה – רצונכם, בטלו אותם כקליפת-השוּם. ואיפה נציב את המרשעת שזכתה לכינוי קְלִיפָה – למשל אצל לא אחר מביאליק הכותב "גרוני יבש – וי"ש אין טיפה, ובבית אשה 'קליפה'" – ומה שמוזר הוא, שבמקומות שונים נכתב שהביטוי מקורו ביידיש, אבל במילון השפה לא בא זכרו ומקורו, וגם לא במילון הסלנג, ואין לבלבל עם הקלפטע.

בשלב זה נהרוס מעט את מגדל-הקליפות ונהפוך את הקלף שעל השולחן, שהרי גם הוא הגיע אלינו מן הקילוף, וזאת מפני שהקלף ששימש לכתיבה נוצר מגירוד והסרה של השכבה החיצונית של הגוויל, עור בהמה שלא עוּבד. ולמקרה שלא ידעתם, הצד החיצוני של העור נקרא בגמרא דוּכְסוסְטוֹס (המקור יווני ופירושו חצוי, מחולק לשניים) והלכה למשה מסיני היא שכותבים "תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס". עידן האגרות הכתובות על קלף ומשוגרות בידי פרשים מהירים חלף עבר, ומנהיגים מודרניים – גם כאלה שהלך להם קלף משוגע בקלפֵּי (אין קשר! קלפי היא קופסה) – מעדיפים לצייץ אלקטרונית. הקלף האחרון שנשליך לשולחן בהקשר זה הוא קלף-המשחק, שנקרא כך בגלל דמיון הנייר העבה לחומר ההיסטורי, ורק בעברית. קלפים אלה נוצרו כנראה בסין במאה השביעית, ומאז כבר הספיקו החוקרים לטרוף את הקלפים מכל הכיוונים ולתת להם הסברים ומשמעויות. למשל, שכל המלכים מוצגים בהם כשחרב בידם, למעֵּט מלך יהלום שאומרים שידו מושטת לשלום, דוגמה קלאסית של מגדל-קלפים שבונה מי שמשחֵּק עם עצמו.

קלפנו את עורה של העברית, מה שמאפשר לנו לפנות ללועזית וללשונות ששאבו את הקילוף (אבל לא הקלפנות) מן הלטינית pilare. קל לתאר שמכאן נגזרו האֶפילציה והדֶפילציה שעניינן הסרת עור ושיער, וגם האנגלית to peel. בצליל ובעניין הן קרובות ל-pilus, שיער בלטינית וגם ל-pellis, עור. וכמה שיישמע מוזר, שמו של הזחל caterpillar הוא בעצם חתול שעיר, או catta pilosa בלטינית. כל אלה כבר הוזכרו כאן בהזדמנות קודמת, בצד נעלי-הבית, האנְפילאות, שהן נעלי-לֶבֶד. אבל כשהמדובר בקליפת המוח, שם כבר מדברים על cortex, כמו קליפת-עץ, שנגזר מ-corium, עור.