מחיאות-כפיים לחלזונות!

גם אם תרגישו, חלילה, שאת ה"רגע" הזה מאכילים אתכם בכפית, נקווה שבסופו של דבר תדונו אותו לכף-זכות.

השורש המושל בכיפה ועומד לדיון הוא כמובן כפף. ממנו נגזרה הכיפה, שצורתה קו או משטח מכוּפף. ממנו גם הכף, כמו זו שברגל או ביד, בריבוי כפות ובזוג כפיִם, שמשמשות אותנו למחיאות- כפיים, לתקיעת-כף, להטיית כף המאזניים ולעוד ביטויים רבים מאוד. כף – כפא בארמית, ממש כמו הכפא שנותנים החבר'ה זה לזה, וגם לילד הכפות הסובל מתגרת-ידם – יש גם בעולם הצומח, שם תמצאו את כפות-התמרים, ובהזדמנות אחרת עמדנו על כך שגם בלועזית, palm משמשת כדי לציין את כף היד וגם את דקל התמרים וכפותיו. מן הכף גם הכפכף, צורת-משנה של קבקב, וגם הכפפה (שחידש אליעזר בן-יהודה), ובפירוש למסכת כלים תמצאו שהשתמשו ב"כף של עור, שקושרים לוקטי קוצים על כפותיהן, כדי שלא יכם הקוץ". הפירוש הזה אינו צריך להביא אתכם לכך שתספקו עליו כפיים בתימהון, כי מי שכתב אותו הוא נקי-כפיים ובר לבב, ואנו ננהג לפי פרקי אבות: "והווי דן את כל האדם לכף-זכות".

אחרי ששמנו נפשנו בכפנו בפירושים אלה, מן הדין לפנות אל הכף המוכרת לנו מחיי יומיום, זו המשמשת לקירוב מאכלים נוזליים אל הפה, ומקורה עוד בהוראות להקמת המשכן במדבר "וְעָשִיתָ קְעָרֹתָיו וְכפֹתָיו", ומאוחר יותר משמשת בפולחן הקטורת. כף זו היתה בית קיבול דומה במקצת לצורה של כף יד קעורה (מכאן גם הקערה). האות כָף נקראת כך משום הדמיון שבין כף היד לצורה שבה נכתבת האות באלפבית העברי הקדום. מעבר לכף הרגילה (ולאחותה הקטנה, הכפית) ולצורות השונות שלה – כגון כף-מבשלים, כף של סיידים, כף-רוטב – תמצאו עוד כפות רבות, שיש להן קשר כזה או אחר לצורתה של הכף, וכולן נכנסו לביטויים בלשון: כף של מאזניים – ומכאן מתבקשות כף זכות וכף חובה, ויש גם כף-רמייה של מאזניים שמשמשים לתרמית ויש גם כפת-שוחד– וכף-נעל שמקילה על הנעילה, ואפילו כף-המנעול שהיא הידית שמשמשת לפתיחת הדלת.

השימוש המודרני ביותר לכפית הוא זה שעושים זוגות אוהבים שישנים "כפיות", חזה-לגב – וזהו פשוט תרגום מן האנגלית spooning מן המילה spoon שהיא כף. כשמתחקים אחרי מקור המילה מגיעים לשורש מילולי מוקדם שיש לו מובנים של למשוך, למתוח, להרחיב – וממנו, בין השאר, המילה space שמבטאת מקום והרחבה, וגם הביטוי spic and span, נקי ומצוחצח. במקורו, ה-spoon היה כינוי לפיסת-עץ שהשתמשו בה ככף.

אבל, מעניין ומפתיע יותר הוא דווקא המקור למילים המשמשות במשמעות זו בשפות הלטיניות, cuillère בצרפתית, cuchara בספרדית ו- cucchiaio באיטלקית (שמְבטאים: קוּקְיָאיֹו). כל המילים האלה נגזרות מן הלטינית cochlea שפירושה חילזון. ה-cochlearium היה כלי דמוי-כף ששימש לאכילת מוצרים נוזליים וחלזונות – והמילים האלה, בגלל קרבת-הנושא התגלגלו ל-chiocciola, חילזון באיטלקית, וזו הצורה שקוראים בשפה זו ל"שטרודל" שלנו שלפני כתובת של דואר אלקטרוני – ולצרפתית coquille, צדפה, והנחשבות ביותר במשפחה זו היא coquille Saint-Jacques. ומעניין, שבתקופה קדומה, צדפות שימשו בשולחן האוכל בתפקיד כפות.

ולסיום, זכרו ונהגו לפי התלמוד הירושלמי: "אפילו תשע מאות תשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הקב"ה מכריעו לכף זכות".