נרים כוס לכבוד שׂשׂון הקולה מבגדד והעיר עפולה

איך נחבר בין טריקים שיווקיים שמכוונים לילדים, הרמת כוסית, העיר עפולה וסודות מן המטבח? כמובן, בגשר של מילים. הדרך, לא תאמינו, תהיה קלה למדי – אבל לא מה שחשבתם עליו. הפעם נעסוק בשורש קלי, שאין לו דבר עם השורש קלל אשר בעבר קיבל כאן את הבמה המכובדת והמשקל הראוי, ועניינו מה שקַל, אינו כבד.

קָלָה, אומר המילון, פירושו לָהַט באש, הבהב. ולכן קלוי הוא מה שקָלוּ אותו באש, בייחוד תבואה. על בני ישראל נאמר בספר יהושע "וַיאֹּכְלוּ מֵעֲבוּר [התבואה, הבּר] הָאָרֶץ מִמָחֳרַת הַפֶסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיוֹם הַזֶה". המילון מוסיף את המשמעות "וקלה בני אדם, שָרף אותם", ואומר הנביא ירמיהו: "יְשִמְךָ יְהוָה כְצִדְקִיָהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶר קָלָם מֶלְֶך בָּבֶל בָּאֵש. יַעַן אֲשֶר עָשוּ נְבָלָה בְּיִשְרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵי רֵעֵיהֶם". נחזור לקלייה מוכרת ונעימה יותר ונאמר כי קַלַאִי הוא בעל המקצוע שקולֶה, מהבהב (שיבולים למשל) באש, והוא משתמש בכלי שנקרא אבוב של קלאים, מעין שפופרת שהשתמשו בה בעשיית מלאכתם.

הפועל הזה קיים לא רק בעברית אלא גם בערבית, שממנה המונח הידוע בכימיה אַלְקַלִי (אַל בראש המילה מחשידה תמיד במקור ערבי, כי היא הא הידיעה בשפה זו, ומכאן מילים כמו אלהמברה, אלכוהול ועוד ועוד). אלקלי מתאר באופן כללי חומרים בסיסיים להבדיל מחומציים, ובערבית פירושה המילולי "האפר השרוף", מאותו שורש שממנו קלייה בעברית. המונח מקובל מאוד בתחום הסבונים והעניק את הסימן הכימי K ליסוד אשלגן, מהשם הגרמני קַלְיּום שמקורו במילה אלקלי.

חוזרים לקלייה שהפכה את עפולה בירת עמק יזרעאל למעצמה גרעינית בזכות "גרעיני עפולה", ולשמות המותגים שחדרו לחיינו כמו "ששון הקולה" ו"הקולה מבגדד". פיצוחים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית – ולא מהיום. כבר חכמי התלמוד ידעו שהם פתיינים רבי-עוצמה, וכחלק מהגישה הסוציאלית של הגנת הצרכן הצעיר קבע רבי יהודה "לאֹּ יְחַלֵק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת, מִפְנֵי שֶהוּא מַרְגִילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ" (וההמשך, כמו במקרים רבים: "וַחֲכָמִים מַתִירִין"). מי שעוד אכלה קלי היא רות המואביה: "וַתֵשֶב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִצְּבָט לָּה [בעז] קָלִי וַתאֹּכַל וַתִשְבַּע וַתֹּתַר".

איך קולים? במַקְלֶה. כל כך פשוט? ממש לא, לפחות במה שקשור לעברית: אתר האקדמיה ללשון מספר שהחלופה העברית למילה טוסטר היתה מַצְנֵם. באקדמיה התנגדו למילה כי המכשיר אינו מכין צְנִים, שהוא קשה ופריך בחוץ ובפנים, אלא רק קולֶה את הפרוסה – משחים אותה מבחוץ אך התוך נשאר רך. לכן קבעו מַקְלֵה לֶחֶם ובקיצור מַקְלֶה. לאחר יותר משלושים שנה, התברר מעל לכל ספק שהניסיון להחליף את המונח לא צלח, ומליאת האקדמיה החליטה ב-2014 לאמץ את המונח המשמש כיום, מַצְנֵם. מקומו של השורש קלי במטבח לא נפקד, והוא נשמר בחלופה העברית ל"טוסט" – לֶחֶם קָלוּי. המילה צְנִים נוצרה בעת החדשה, כנראה על פי "פת צנומה" בתלמוד, פת יבשה.

לכבוד הקולים וחכמי הלשון אנחנו מרימים כוס-ברכה, propose a toast באנגלית, ויחד איתה ננשנש פרוסה קלוייה במצנם / במקלה / בטוסטר הקופץ או בטוסטר-אובן. איך מתקשרת לכאן כוס הברכה? היא מגיעה אלינו מן הלטינית tostare שפירושה לִקלות, לייבש, וזוהי הפרוסה הקלוייה. המילון האטימולוגי אומר שהמקור הוא מכך שהוסיפו פרוסה קלוייה פיקנטית למשקה שכוסית שלו הורמה על ידי הנוכחים כברכה לבריאותה של האשה היפה המוסיפה טעם למשקה. לבריאות גם לכם, ולחיים!