הסכם עודפים

כשיש עודף של פנאי, אפשר לעקוב אחרי גלגוליה של המילה עודף, ועדיף לפתוח במשמעות הנקשרת למידות, לכמויות וכמובן לכסף.

המילה מופיעה כבר במקורות: "אֵּת אֲשֶר תאֹפוּ אֵּפוּ וְאֵּת אֲשֶר תְבשְלוּ בּשֵּלוּ וְאֵּת כָל הָעֹדֵּף הנִיחוּ לָכֶם לְמִשְמֶרֶת עד הבֹּקֶר" מצטווים בני ישראל במדבר לאחר שהופתעו מן המָן שניחת עליהם מן השמים. "ויאֹמְרוּ אִיש אֶל אָחִיו מָן הוּא כִי לאֹ יָדְעוּ מה הוּא ויאֹמֶר מֹשֶה אֲלֵּהֶם הוּא הלֶחֶם אֲשֶר נָתן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה". מן התורה גם הביטוי סרח-עֹדֶף שבמקור ציין פשוט יריעה במשכן שהיתה ארוכה מיריעה אחרת. עודף יכול להיות בין יבוא ליצוא במאזן המסחרי; ויכול להופיע, אבוי, גם כעודף-משקל – וגם בשימוש היומיומי של עודף המוחזר לקונה ששילם מעבר למחיר הנקוב. לכאן מתחברת האנקדוטה הקלאסית על אשף הלשון העברית ביאליק שאמר למוכרת בקיוסק: "גזזיני ואגרשֵּך, עדְפיני במילייך", תני לי גזוז ואשלם לך בגרושים, תני לי עודף במטבעות של מיל. ואגב, יודעי ח"ן טוענים כי ביאליק לא אמר, כמקובל לחשוב, "העדיפיני במילייך", שהרי מי כמוהו ידע שקיימת המילה עֲדִיפָה (סגולת מי שהוא עדיף) – לצד המילה שמובנה קרוב, העדפה. בלשון היום שמושפעת לא מעט מן ההעדפות הלשוניות של צה"ל, הוא היה משתמש בוודאי במילה האופנתית תִעְדוּף. ראתה הלשון הערבית המדוברת בצערו של המוכֵּר אשר אינו שומר את כל הכסף בכיסו וחייב לתת עודף, ויצרה ברָכה מיוחדת שאומר הקונה למוכר: אלוהים יפצֶה אותך.

בסוף המאה ה-18 פרסם המתמטיקאי והמשכיל ר' דוד פריזנהוֹיזֶן את ספרו "כליל החשבון" שבו הוא כותב כך על סימן העודף: "כאשר בחרו להם המְחשבים סימן המורה על השתוות שני מספרים או שִעורים כן בחרו להם סימן המורה על בלתי השתוותם הוא זה > ונקרא סימן העודף... וגם הוא יוצא מבין שני השעורים הבלתי שווים, באופן שיפנה פיו הפתוח מול שעור הגדול והסגור מול שעור הקטן. 4+7>9+6 מורה שהקבוצה 9+6 שהיא 15 גדולה מהקבוצה 4+7 שהיא רק 11".

את כל הדברים היפים האלה תוכלו לשמור בלשונית "מועדפים" במחשבכם, שבאנגלית היא favorites וכמוה גם הפייבוריטים לזכות במשחק. מקורו בלטינית favor שפירושה רצון טוב, נטייה – שתמצאו גם בפנייה האיטלקית per favore, בבקשה. רק מאוחר יותר התפתח המובן מרצון טוב – להעדפה, לעתים אפילו בצורה שלילית כמו בביטוי worst-favored כדי לומר המכוער ביותר (אבל קיים גם היפוכו, well-favored). גם בעברית, המילה מעדיף החלה במשמעות של מי שעושה יותר, אבל מאז השתנו סדרי-העדיפויות.

העודף שניתן לקונה, כמו גם זה של יריעת-בד עודפת – הריהו בעצם שאֵּרית, ומעניין שקשר מילולי כזה קיים גם בלשונות אחרות: resto הוא באיטלקית עודף – והמקור הוא בפועל restare שפירושו להישאר, ומילולית "להיות אחורנית". כך גם באנגלית the rest of, השארית של, העודף (למשל כסף) – והפועל הוא to rest – להישאר, מן הצרפתית rester. ונא לא לבלבל עם משמעותו השנייה של to rest, לנוח, כולל מנוחת-נצח בביטוי rest in peace, נוח על משכבך בשלום. יש גם דעה אחרת שאין כאן בלבול, והפועל to rest הוא להישאר וגם לנוח – היפוכו של מי שלא נשאר לנוח והלך הלאה. ההישארות מתייחסת לשורש המילולי sta שזה עניינו, וממנו נגזרו עשרות מילים מקזחסטן ועד state.

לאותה משפחת מילים תוכלו לצרף את arrest שעניינה עיכוב, עצירה והשארה של מישהו במקומו (ובצרפתית arrêt כמו בתמרור "עצור") – וגם את poste restante, אותו סידור שאתם שולחים חבילה לסניף דואר, והיא נשארת ומחכה שם עד שתילקח בידי הנמען.

עד כאן. וכל השאר, עודף ושארית.