הנזיר שמכר את הנדר שלו

הדרת-נשים אינה יורדת מסדר-היום הציבורי והתקשורתי, אז מה דעתכֶם/דעתכֶן, בלי נדר, שנעסוק הפעם בהדרת נזירוֹת?

הפועל נדר והנֶדֶר הנגזר ממנו, עניינם לפי אבן-שושן הבטחה חגיגית בשבועה שאדם מבטיח או התחייבות חמורה שהוא מתחייב. מילון בן-יהודה מוסיף על כך שזו התחייבות בעיקר כלפי אלוהות. ואכן, הדוגמאות מן המקרא הן של מי שנדרו לאלוהים, ביניהם יעקב אבינו אחרי חלום הסולם שחלם, "ויִדר יעֲקֹב נֶדֶר לֵּאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָדִי וּשְמָרנִי בּדֶרְֶך הזֶה אֲשֶר אָנֹכִי הוֹלְֵּך... וְשבְתִי בְשָלוֹם אֶל בֵּּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵּאלֹהִים". כך גם חנה, אמו של שמואל הנביא שנדרה להקדיש את בנה שייוולד "וּנְתתִיו ליהוָה כָל יְמֵּי חיָיו וּמוֹרָה לאֹ יעֲלֶה על ראֹשוֹ".

נדרים הם עניין רציני שיש למלא – מסכת שלמה הוקדשה להם במשנה – ונקבעו דינים מפורטים בנושא התרתם והפרתם. בכתובים ישנם הרבה ביטויים, לעתים מטפוריים, למימושם ("אָבוֹא בֵּיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשלֵּם לְָך נְדָרָי") ולא פחות מכך להימנע מזִילותם: "לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות". דווקא משום כך, תמוה מעט הביטול הסיטוני של נדרים, החוזר על עצמו כל שנה בתפילת "כל נדרי". ואכן, לא בקלות היא נכנסה לספר-התפילות, עד שהיתה לסמל המוכר ביותר של ערב יום הכיפורים. היו לא מעט מתנגדים לביטול הנדרים ואפילו לאמירת הדברים. רב עמרם גאון למשל כתב שהיה נהוג לומר על התפילה "שמנהג שטות הוא זה ואסור לעשות כן", וכמוהו סברו חכמים לא מעטים, ולכן נקבעו לכך לא מעט סייגים. כדי להתמודד עם ביקורת מצד הנוצרים על השתמטות של היהודים מהתחייבויותיהם, הוציאו הרפורמים בגרמניה של המאה ה-19 את "כל נדרי" מספר-התפילות!

הנֶדֶר, ומילים דומות גם בארמית ובערבית באותה משמעות, הוא גם ההתחייבות שאדם נוטל על עצמו, וגם חיוב של מישהו אחר שיעשה משהו, או שיימנע מלעשות דבר מה. ולכן, נָדר הנאה ממשהו פירושו שאדם אסר על עצמו ליהנות ממשהו או ממגע עם מישהו – ומאותו שורש כמובן מי שהִדיר פלוני ממשהו, פירושו שאסר עליו ליהנות. מכאן, הדרת הנשים שהיא הרחקתן מפעילות או מהנאה זו או אחרת – ומכאן גם מי שמוּדָר מפעילות. אבל, מי שמְמדרים אותו ממידע מסווג אומנם מודר (בזמן עבר) אבל זה כבר מן השורש מדר שנגזר מן המילה מָדוֹר ואין לה קשר לנדרים.

מי שאכן קשור לנדר הם הנזיר והנזירה מפני שהנזירוּת היא מקרה פרטי של נדר, התחייבות שהם נטלו על עצמם לפרוש מן החברה ולהתנזר ממנעמיה. כך הדבר גם בלשונות-האחיות לעברית, שגם בהן הנזיר סמוך לנדר. ומעניין, שמסכת נזיר במשנה גם היא באה מייד לאחר מסכת נדרים.

אבל, ראוי לציין כי בעוד שבדתות אחרות, והנצרות בכללן, קיימים האידאל והפרקטיקה הנזירית, ליהדות התפיסה הזו זרה ולא מקובלת והפוסקים שללו אותה לחלוטין. "שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה... כגון כהני העובדי כוכבים. גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה", כך כותב הרמב"ם. ביהדות, לפי רב מארגון צֹהר, הנזירוּת לא רק שאיננה מצווה, היא גם איננה דרך לרבים. זוהי אופציה המוצעת ליחידים חריגים החשים צורך להתנהל בצורה אחרת לפרק זמן כלשהו, כדי לתקן פגם כזה או אחר שהם מוצאים בעצמם.

גם מן הבחינה הלשונית יש שוני: אצלנו, קיים קשר בין נדר ונזיר – ואצל הנוצרים הנזיר הוא אח, frater (ומכאן גם bother ו-fraternity, אחווה) והנזירה היא אחות, suora באיטלקית, soeur בצרפתית, sister באנגלית ו-Schwester בגרמנית, מילים שהועתקו גם לשֵּם המקצוע אחות רחמניה. באנגלית הנדר הוא vow, מן הלטינית votum, נדר, הבטחה, שמקורה בפועל vovere, להבטיח, להקדיש. הפועל הזה התגלגל למשמעויות של תפילה, דיבור חגיגי – ומכאן to vote, להצביע, וגם devotion, מחוייבות, כזו שמבוססת על הבטחה.