סתם, ודווקא כן פירש

לא אחת תהיתם מן הסתם כיצד נבחר הנושא ל"רגע". והתשובה: סתם כך. וזהו גם הנושא הפעם.

בהוראה המקובלת ביותר שלו השורש סתם מציין משהו שסוגרים וחותמים. מכאן הביטוי סָתַם את הַגּוֹלֵל שמקורו באקט הסיום של הקבורה בהנחת הגולֵל, ומשמעותו הרחבה יותר היא "לקבור" נושא כלשהו. וגם, יותר ויותר רווח במקומותינו הביטוי החינני "סתום ת'פה". במקורותינו, הסתימה נתפסה כאקט עויין, בייחוד כזו של מקורות מים. על יצחק נאמר "וכׇל הַבאֵרֹת אֲשר חָפרוּ עַבדֵי אָבִיו בִימֵי אַברָהָם אָבִיו סִתמוּם פלִשתִים וַימַלאוּם עָפָר". מאות שנים אחרי כן עשה את המעשה חזקיהו מלך יהודה "וַיִּוָעַץ עִם שָרָיו וגִבֹרָיו לִסתוֹם את מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשר מִחוּץ לָעִיר וַיַעזרוּהוּ. וַיִקָבצוּ עַם רָב וַיִסתמוּ את כׇל הַמַעיָנוֹת ואת הַנַחַל הַּׁשוֹטֵף בתוְֹך הָאָרץ לֵאמֹר לָמָה יָבוֹאוּ מַלכֵי אַשּׁוּר וּמָצאוּ מַיִם רַבִים". והרמב"ם עמד על החומרה הגדולה שבמעשה: "כָל הַמשַבֵר כֵלִים. וקוֹרֵעַ בגָדִים. והוֹרֵס בִניָן. וסוֹתֵם מַעיָן. וּמאַבֵד מַאֲכָלוֹת דרְך הַשחָתָה. עוֹבֵר בלאֹ תַשחִית".

נעיר, והדבר נדון בלא מעט ויכוחים, שהביטויים שתוּם-עין (נאמר בתורה על בָלָק) וסתום-עין, חד הם. ואם כבר באותיות עסקינן, נזכיר מה אמרו חז"ל על האות ב' שבה נפתח ספר הספרים במילה בראשית: "לָמָה נִברָא הָעוֹלָם בב', אלָא מַה ב' זה סָתוּם מִכָל צדָדָיו וּפָתוּחַ מִלפָנָיו, כְָך אֵין לָך רשוּת לוֹמַר, מַה למַטָה, מַה למַעלָה, מַה לפָנִים, מַה לאָחוֹר, אלָא מִיוֹם שנִברָא הָעוֹלָם וּלהַבָא". ועוד מאותו עולם-תוכן, פרשה סתומה בתורה מתחילה באמצע שורה אחרי רווח של לפחות 9 אותיות מן הפרשה הקודמת, בניגוד לפרשה פתוחה שמתחילה בשורה חדשה. ומי שאחראי לכתוב לפי כללים אלה הוא סופר סת"ם (בלי קשר לענייננו, אלא ראשי תיבות המילים ספרים, תפילין, מזוזות).

כל מה שסָתום, לפי ההגדרה המילונית, הוא כזה "שאינו יוצא לחוץ, שאינו נראה ומגלה, שקשה להבינו". מכאן למשל הביטוי "סָתַם ולא פֵירֵש" למי שהותיר את הדברים סתומים ולא ברורים. ולפעמים ההיפך נכון: "ולאֹ בָא הַכָתוּב לִסתֹם אלָא לפָרֵש" מעיר רש"י באחד העניינים. הסתימה יכולה להיות לא רק בתחום ההבנה אלא פיזית ממש. היא יכולה להיות לא נעימה כמו זו שמתקין רופא השיניים בשן מחוררת, וגם סתימה בביוב הבית אינה סיבה למסיבה.

לטכנולוגיה ולרפואה שימושים לא מעטים בתחום הסתימה, החל ממסתמי-לב וכלה בשסתומים במנוע, ואלה גם אלה נועדו לשפר את הפעילות בחלק שהם מופקדים עליו. בעבר, לאנשי המוסך היתה התמחות מיוחדת בהשחזת שסתומים כמו אלה שבצילום, אלא שאיש לא קרא לה כך אלא "שלַייף סוּפַאפים", צירוף נאה ביותר של schleif, השחזה בגרמנית, ו-soupape שהוא שסתום בצרפתית. דן בן-אמוץ גייס את הביטוי לאוסף הקללות שלו: "הלוואי שיעשו לך שלייף סופאפים במעיים". ואם כבר אנחנו בעולם התרבות, מסתמא (מן הסתם, בארמית) שמעתם לא אחת את שירו של שמעון ישראלי למילים של יוסי גמזו: "סתם יום של חול / עם בוקר כחול, / בלי חג ומחול, / יום בין ימים שווים". מתחום אחר לגמרי, אבל באותה משמעות של סתם ששווה לכולם – סתמי הוא המונח שלא נקלט במקום מזון "פַרווה", שהוא "לא בשר ולא חלב".

באנגלית, תודו מן הסתם, חסרים כמה ביטויים שימושיים מאוד כמו למשל "תתחדש" למי שמתנאה בבגד חדש; הביטוי דווקא; או המילה שלשום במקום הביטוי המסורבל the day before yesterday. כך גם אין בה מילה שימושית כמו סתם, ובמקומה מצאנו במילון תרגומים די סתמיים כמו הביטויים just ,purposelessly, simply .

נסיים כאן, כי בכך נסתתמו טענותינו.