אטימות מכמירת-לב

רק מי שאטוּם לניואנסים של הלשון אינו מבחין במשמעויות השונות של השורש אטם, שמביאות אותנו, בעברית ובלועזית, מבית המקדש – ועד למעדן של המטבח האיטלקי. הבה ניכנס, מטפורית כמובן, לחדר האטוּם.

כפשוטו, עניינו של השורש הוא בסתימה וסגירה; אפשר שתהייה זו אטימת האוזניים כדי לא לשמוע, ואפשר שיהיו אלה חומרי אטימה שנועדו למנוע חדירה של מים. על שלמה המלך מסופר שבנה את בית המקדש "ויעש לּבָיִת חלוֹנֵּי שְקֻפִים אֲטֻמִים" והמדרש אומר: "עָשָה חלוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבּחוּץ, כְדֵּי שֶיְהֵּא הָאוֹר יוֹצֵּא מִבֵּּית המִקְדָש וּמֵּאִיר לחוּץ... לְהוֹדִיעֲךָ שֶכֻלוֹ אוֹר וְאֵּין צָרִיְך לְאוֹרָם". עדיין במקורותינו, המילה "אֹטֶם" בשני מובנים: הראשון הוא מבנה אטום, סגור, והוא קרוב למילה ערבית דומה שפירושה מצודה. בהקשר זה, המשנה במסכת מדות מדברת על "האוטם שש אמות, וגבהו ארבעים אמה" והכוונה למבנה שמיישר את מיפלס את הר הבית. המובן השני מופיע במשנה אחרת והוא מעין קופסה סגורה שאינה מקבלת טומאה ואינה מוציאה טומאה, כך שהאטימה כבר מקבלת משמעות הלכתית.

בלשון המודרנית אטימה נוגעת לסגירה הרמטית עד כמה שאפשר, בין אם מפני חומרי-לחימה כימיים – ובין אם אלו אטמים בראש-מנוע של מכונית, אטמי-אוזניים, או צבעים שיכולים להיות אטומים או שקופים. גם כאן יש הוראה דומה של שורש זהה בלשון הערבית, במשמעות של כיסוי חלון בווילון.

האטימה היא גם מילוי וסתימה של משהו, והמילון האטימולוגי קושר אותה לשורש טמם במשמעות של משהו שמילאו אותו – עוד נחזור למשמעות זו! – או לָשו אותו לגוש, ומכאן (כך לפחות טוען המילון בלי להסביר) גם טִמְטֵּם, עשה אחר לטיפש. טומטום, בעברית מודרנית הוא טיפש – אבל במקורות הריהו מי שאברי המין שלו אינם גלויים, והמקור הוא במילה אטום, סגור, לא גלוי: "וטומטום - אטום אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות", אומר הפרשן.

תהייה זו אטימות מצידנו לא להתייחס לאוטם-הלב, הנקרא גם טמטום-הלב. "וּמלְתֶם אֵּת עָרְלת לְבבְכֶם וְעָרְפְכֶם לאֹ תקְשוּ עוֹד" מנסח משה רבנו את ציפיותיו מהעם, ורש"י דורש: "ערלת לבבכם - אוטם-לבבכם וכיסויו". לא נדרש הרבה כדי להגיע מכאן לאוטם שריר הלב הידוע בכינויו העממי "התקף לב" שנובע במרבית המקרים מחסימה של אחד מן העורקים הכליליים. בשמו האנגלי הוא Myocardial infarction , מן הלטינית infarcire שפירושה למלא. ומכאן, בלי קשר ללב, הסתעפויות לשוניות מרתקות: הראשונה היא פארסָה, אבל לא מפני שהיא מגוחכת, אלא המילה עצמה: farce, לפי אחד ההסברים, נוצרה ממילה שפירושה המקורי היה בשר ממולא – ואז היתה לשם של קטע היתולי שנדחס, "מוּלא", בין קטעי-בימה אחרים. ואולי ההסבר הזה הוא פארסה בעצמו? מה שאיננו כלל פארסה הוא המעדן מן המטבח האיטלקי noci farcite, אגוזים ממולאים, כמוהם באו רבים-רבים אל פי והותירו טעם-געגועים. זה הולך מצויין עם יין שעליו אומרת הגמרא "כל הרגיל ביין, אפילו ליבו אטום כבתולה - יין מְפקחו" ורש"י ביאר יפה במקום אחר "זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה". והכי חשוב שלא תשכחו את דברי החכם באדם בגנות האטימוּת החברתית: "אֹטֵּם אָזְנוֹ מִזעֲקת דָל גם הוּא יִקְרָא וְלאֹ יֵּעָנֶה".