והפעם: חור וחום

שחררו מעט, ונעסוק בחום בנושא החֵרות, ואפילו נִראה ששורשיהם הלשוניים נושקים זה לזה.

לשורש חרר, מספר לנו המילון, כמה וכמה משמעויות, והן לאו דווקא קשורות זו בזו: הראשונה, יבֵש וחם. ככזו, יש למשמעות צורות שונות: גרון ניחר ו"בוער", וכך גם חרחר שפירושו בער, העלה עשן. התחרחר, לפי המילון, הוא מי שעוררו אותו, התגרו בו ו"הדליקו" אותו. יודעי-המילים מוצאים את השורש חרר בשפות הקרובות לעברית – וכך למשל, דַרַגַ'את אל חַרָרָה הן בערבית מעלות החום שעליהן מתנבאים חזאי מזג האוויר. ומאותו בית-גידול לשוני גם חֲרָרָה, "פריחת חום" (שרק ויקיפדיה ורופאי-עור יודעים שהיא נקראת גם מיליאַרִיָה) שכל אחד עלול לסבול ממנה, בייחוד מי שמזיעים מאוד, וגם פעוטות שבלוטות הזיעה שלהם עדיין אינן מפותחות דיין.

השורש והמילה אינם חדשים. הנביא ירמיהו מדבר על "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". ובתלמוד, חֲרָרָה היא עוגת-לחם עגולה ודקה אפוייה על גבי גחלים. העוגה הזו היתה אפילו לַמושג "עָנִי מְהַפֵּך בַּחֲרָרָה" על מי שעוסק בדבר המועט שיש לו ובא אחר ולוקחה ממנו, ובלשון התלמוד: "עָנִי מְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה, וּבָא אַחֵר וּנְטָלָהּ הֵימֶנּוּ". מהו הדין? הלוקח נקרא רשע, ולכן השליכו עיקרון זה על מקרים כגון שאדם מנסה לסגור עסקה – כמו למשל קניית נכס או אפילו התקבלות למקום עבודה – ובא מישהו וחוטף לו אותה. רש"י מסביר שהעובר על האיסור נקרא רשע מכיוון שהוא "יורד לחיי חבֵרו" ופוגע במזונותיו או בפרנסתו של חבֵרו. ואילו ה"שולחן ערוך" מסכם כך: "המחזר אחר דבר לקנותו או לשוכרו בין קרקע ובין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע. והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר".

המשמעות השנייה היא של חוֹר, נֶקֶב, אף הוא מן השורש חרר – וכאן מוּכָּר לנו החריר, שהוא בין השאר גם קוּף המחט, הנקב שדרכו משחילים את החוט. אומר המידרש: "היוצר זכוכית, אם היה בכליו נקב כחרירה של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. אבל הקב"ה צר את האדם הזה נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו". הסבר יפה וממש לא מחוֹרָר.

סבלנו מהחום, וגם השתחלנו בחור – ומאותו שורש הגיעו המילים חֵרות, שחרור ובני-חורין וגם הפועל לשחרר, שוב בהקבלה לשימושים דומים שלו בלשונות האיזור. אין כל קשר לשַׁחַר ולשָׁחוֹר – אבל זהו מקורה של המילה חירות, ובערבית מילה דומה, חוּרִּיֵּה. בין חוקרי המילים יש דיון נרחב ולא מוכרע האם באמת יש קשר בין המילים בעברית ובערבית, למילה חוֹר שמופיעה במקרא רק ברבים, במשמעות של נכבדים: "וָאֵרֶא וָאָקוּם וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם" בספר נחמיה.

מבין שלל המשמעויות נתעכב מעט על המקבילה הלועזית של הנקב-החור, pierce באנגלית וממנה גם הפִּירְסינג וניקוב אברי הגוף, במקורה כנראה מפועל בלטינית במשמעות של נקיבת חור באמצעות מכשיר מחודד, וכשם-תואר גם לתיאור ההשפעה החודרת של קור, אור, כאב וכדומה. perforation, עוד מילה באנגלית שעניינה ניקוב וחורים – כמו למשל אריזה או דף נייר שיש בהם חירור לתלישה נוחה, וגם לוח מחורר, perforated board, שתולים עליו חפצים – גם היא מלטינית שמצרֶפת את per במשמעות של קדימה, ושורש לשוני שעניינו לדחוף, להכות, לדקור. מאותו שורש לשוני גם הפועל to interfere שבראשית דרכו היה במובן של להחליף מהלומות, להכות, כמו שהפועל to punch הוא כפול משמעות: לנקב, לדקור – וגם להכות באגרוף.