אבסורד מחריש-אוזניים בעיר חריש

חיפשנו וחיפשנו ובסוף העלינו חרש בידנו. לא כמו זה שכל ארכיאולוג היה שָש בו, אלא מישהו שמתקשה לשמוע, ו"לוּלֵּא חֲרשְתֶם בְּעֶגְלָתִי לאֹ מְצָאתֶם חִידָתִ".

תחילה, נחריש את המובנים שאינם מענייננו כאן: ישנו חרש-עץ או חרש-אבן שמומחה ביצירת דברים, וכשהוא גדול ועשיר ובעל בית-חרושת, הריהו חרשתן. ישנו מי שחורש במחרשה שקרובה לשורשים חרת וחרץ, ומובנם דומה: פילוח האדמה מול חריתת החומר וחריצתו. החורש והחוֹרשה כנראה קיבלו את שמם משם המקום חֹרְשָה מעלילות דוד ויהונתן בספר שמואל. ומצפה חָרָשִים, היישוב שמככב תמיד בכמויות המשקעים? חָרָשִים אלה הם היוצרים – להבדיל מן החֲרָשים (חטף- פתח באות ח') המופיעים בתנ"ך שהם מומחים בקסמים, וזהו מובן המילה גם בארמית.

נותרנו עם החֵּרֵּש הלוקה בשמיעתו, וכאילו לא די לו בצרתו, באו חכמי ההלכה והוסיפו עוול מחריש-אוזניים לכאביו. חרש, שוטה וקטן )לעיתים בראשי תיבות: חש"ו) הוא מעמד המופיע פעמים רבות בהלכה, המתאר קבוצה של אנשים שאינם בעלי-דעת, ואינם אחראים למעשיהם. אין להם חזקה בחפץ הנמצא אצלם; אין מקחם מקח ואין ממכרם ממכר כי אינם יודעים בטיב משא ומתן; והם פסולים לעדות. ואולם, יש הסוברים כי בדורנו הדין שונה כיוון שיש כלים ללמדם. לפחות, מצווה מפורשת בספר ויקרא מגינה על מי שאינו יכול לשמוע: "לאֹ תְקלֵּל חֵּרֵּש וְלִפְנֵּי עִוֵּּר לאֹ תִתֵּן מִכְשֹל". והפרשנים למדו מזה שחרש הובא כאן רק כדי ללמד איסור קללה בכלל: "שיהיה האדם גדור בדבורו ושלא ירגיל את נפשו בתכונה רעה... ואם הוא גדור בזה אצל החרש כל שכן אצל השומע ולכך הזכיר הכתוב חרש והוא בנין-אב לכל השאר".

דברים שהשתיקה יפה להם נעשים חרש-חרש, וכך שלח יהושע "שְניִם אֲנָשִים מְרגְלִים חֶרֶש" לראות את הארץ ואת יריחו, ונאמר עליהם, כמובן במסגרת התפקיד, "ויֵּלְכוּ ויָבֹאוּ בֵּּית אִשָה זוֹנָה וּשְמָּה רָחָב ויִשְכְבוּ שָמָה". היום, הם נקראים שוטרי-חרש.

לפי המילון, חֵּרֵּש-כקיר הוא חרש מאוד, "חרש כמו שהקיר אינו שומע" - אז מדוע אומרים "אוזניים לכותל"? בשפות אחרות, החרשות הוצמדה לעצמים אחרים: deaf as a doornail הוא ביטוי שמקורו כבר במאה ה-14. זה החל ב- dead as a doornail , מסמר מכוּפף בסופו ונעוץ בעץ כך שאי אפשר להוציאו – משהו כמו מסמר בלי ראש – שנקרא dead doornail (גם שייקספיר השתמש בביטוי). כשחיברו באמצעותו את טבעת-ההקשה אל הדלת ואי אפשר היה לשומעה מתוך הבית, עברו לדבר על deaf as a doornail . כך בתרגום חופשי כותב ב-1546 הסטיריקן פרנסוּא רּבְלֶה בספרו "גרגנטוא ופנטגרואל": "ישנן תרופות ראויות רבות שיכולות לגרום לנשים אילמות לדבר, אבל אף לא אחת שתוכל לגרום להן לשתוק. התרופה היחידה שאני מצאתי היא החרשות של בעליהן".

המקבילה האיטלקית היא sordo come una campana, חרש כמו פעמון, כנראה (יש כמה וכמה הסברים) שהפעמון התחרש מצלצוליו-שלו. נשמע לכם אבסורדי? surdus הוא חֵּרֵּש בלטינית ומכאן גם אבסורד, שהוא בעצם צליל לא-מכוון, ואולי, לפי הסבר אחר, משהו שלא נשמע כמותו, כזה שהביאו אותו ad absurdum. גם באנגלית, השקט המילולי, מצד האילמות, מקבל יחס שאי אפשר להתנאות בו: deaf and dumb שגור בפי דוברי השפה ולא כמחמאה, כאשר dumb הוא שָקט, אילם, וגם פשוט טמבל, dummkopf בגרמנית.