על חורבותיך

"רגע" זה לא בא לחרב שְמחות, אלא לדון במשמעויות השונות של השורש חרב, ואם אפשר גם להלך ביניהן בחָרָבָה.

חורבן היא המשמעות הנפוצה ביותר של השורש, וממנה כל ההטיות המוכרות: על המקדש שחָרב, על "אספסינוס שחֵּרֵּב את הבית" לפי רש"י, וכמובן המשפט "מִהֲרוּ בָּנָיְִך מְהָרְסיְִך וּמחֲרִביְִך מִמֵּךְ יֵּצֵּאוּ" בפי הנביא ישעיהו. החורבן, בייחוד זה של שני בתי המקדש, יצר מטבעות-לשון ומליצות לרוב, שכולן מתארות את מעשה ההרס – או שהן הסבר לְמה שקרה לפניו וגרם לו: "לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת-פנים זה מזה" – וכך גם המשפט השחוּק מרוב שימוש, כי מיום שחרב המקדש הנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות – אף שבמקום אחר בגמרא נאמר שניתנה לחכמים. לאו דווקא כנבואה, אבל בנימוס מעודן, איחל ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן לנשיא ארצות הברית טראמפ "יֶחְרֶּב בֵּּיְתָכ", יחרב ביתך. אילו נשאל על מכוניתו, היה אומר בערבית שהיא ח'רְּבאנֶה, מקולקלת.

מן החורבן לדורותיו נותרים עיי-חֳרבות (חטף-קמץ, והוגים חוֹרָבות), שאנחנו מכירים אותן במקומות רבים בארץ כחִרּבֶה, אחת מהן חִרְּבֶת חִזְעָה בספרו של ס. יזהר. עוד אחת שקשורה למלחמה, אבל הפעם עם סוף טוב, היא בית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי בירושלים. הוא הוחרב במאה ה-18 בידי בוניו הערבים בשל אי תשלום חובות, וכינויו בא מפני נבנה מחדש רק באמצע המאה ה-19. הוא נחרב שוב בידי הלגיון הערבי עם כיבוש העיר העתיקה ב-1948 ונבנה שוב בראשית המאה ה-21.

בערבית, חרְּב היא מלחמה וחרְּבָה היא חֶרֶב. מלחמה פורצת לא אחת אחרי צחצוח-חרבות ומתגלה כחרב-פיפיות. אבל, חוקרי הלשון אינם רואים קשר לשוני בין חרב, מלחמה וחורבן. מלחמה כזו יכולה גם להתברר כחֶרְּבוֹן גדול לאחד מן הצדדים או לשניהם, כישלון, מפלה ומפח-נפש. ולפי המילון המהוגן שמגדיר זאת כלשון המונית, "חִרְּבֵּן – ליכלך בצואה, טינף" ויש גם מובאה ממשה שמיר: "לא אכפת לי. אני מחרבן עליו, מחרבן על כל העולם".

מילון בן-יהודה כמובן לא כתב על זה, ובראש שורת המשמעויות של השורש חרב הוא ממקם את חום השמש, חום יבש שאין בו לחות ורטיבות. מכאן הלחם היבש שעליו אומר מחבר משלֵּי "טוֹב פת חֲרֵּבָה וְשלְוָה בָּה מִבּיִת מָלֵּא זִבְחֵּי רִיב" (ואפשר היה להוסיף לכאן את דיאטת-הסגפנים שעיקרה קב-חרוּבים, אלא שאין הם כלל משורש זה). ומכאן גם המראה שנגלה אחרי המבול הגדול: "בָּרִאשוֹן בְּאֶחָד לחֹדֶש חָרְבוּ המיִם מֵּעל הָאָרֶץ ויָסר נֹח אֶת מִכְסֵּה התֵּבָה וירְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְנֵּי הָאֲדָמָה". דורות אחרי זה, כאשר הוציא משה את ישראל ממצרים, נאמר "ויֵּט מֹשֶה אֶת יָדוֹ על-היָם... ויָשֶם אֶת היָם לֶחָרָבָה ויִּבָקְעוּ המָיִם".

"וגם חרְבוֹנָא זכור לטוב" אומרים בסיום הקריאה של מגילת אסתר. לסריס המלך אין קשר לחורבן או ליובש, ופירוש שמו: זוהֵּר ומבורך כמו השמש. ומדוע הוא זכור לטוב אף שידע על תוכנית המן ולא פעל לסיכולה? כי הוא תיקן רשעתו כשגילה למלך על העץ שהכין המן למרדכי.

בלועזית, החורבן קשור בהרבה פחות היסטוריה עתיקה, ושם מחריבים מדינה כמו שמחרבים בניין: destruction היא המילה המקובלת, מן הלטינית שמורכבת בפשטות מ-de, להוריד + struere, לבנות. המילה האחרונה נגזרת משורש שמשמש למילים רבות שמובנן לפרוש, להקים, וביניהן אסטרטגיה (לפרוש קדימה), סטרטוספֵּירה (השכבה הנפרשת בשמיים) ואפילו פֶרֶסטרויקה (בנייה מחדש).