מעשה בשורש אחוז אמוק

למקרא "רגע" זה בוודאי תאחז בכם פליאה רבה מגלגוליו של השורש אחז. יד-ביד נאחז ונצא למסע- מילים בעקבותיו, כשברקע שר חלום חנוך (עם לחן שכתב ביחד עם אריאל זילבר, למילים של מאיר אריאל): "סוף עונת התפוזים / אני וניצה אחוזים". אנחנו ממש אחוזים בקסם המילים, למרות שאין לנו שום אחוזים מכך.

השורש קרוב לשפה הערבית, שגם בה פירושו לקחת, ובאחד ממובניו זו אדמה שלקח אדם לעצמו. אַח’ד’ וּעַטַא(א) הוא בערבית משא ומתן, מסחר, מילולית לקיחה ונתינה.

האוחזים המפורסמים ביותר הם אותם "שניים אוחזין בטלית, זה אומר: 'אני מצאתיה', וזה אומר: 'אני מצאתיה'; זה אומר: 'כולה שלי', וזה אומר: 'כולה שלי' - זה יישבע שאין לו בה פחות מחציּה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציּה, ויחלוקו". ובלשון המספרים: כל אחד קיבל %50 - כאשר גם הביטוי הזה מגיע אלינו מן התנ"ך: "וּמִמַחֲצִת בנֵי יִשרָאֵל תִקַח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִים" מורה הקב"ה למשה כיצד לחלק את מַלקוח המלחמה, ומכאן נוצר אחוזים למאה. הרבה לפני כן, המקרא סיפר לנו על איל אחד אשר נקלע שלא בטובתו להר המוריה, "וַיִשָא אַברָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרא והִנֵה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַסבַךְ בקַרנָיו וַיֵלְֶך אַברָהָם וַיִקַח אֶת הָאַיִל וַיַעֲלֵהוּ לעֹלָה תַחַת בנו".ֹ כמה שעות לפני כן, אברהם, בהכנות לאירוע, איחז את עיניו של יצחק בנו, אשר בתמימותו שאל "הִנֵה הָאֵׁש והָעֵצִים ואַיֵה הַשֶה לעֹלָה". באיזו מן הדעות לגבי מעשהו של אברהם אתם אוחזים?

מאז אותם ימים רחוקים, אחיזה כהחזקה של משהו נכנסה לשפתנו בביטויים ובמטבעות לשון מכל התחומים: מ"אוֹחֵז כַשוּרָה", שמחזיק כדין בשטר-עיסקה – ועד אוחז בקרנות המזבח, ביטוי שבמקור עסק במי שמחפש הגנה מרודף שרוצה להורגו. בין לבין, קיבלנו את אֶחֶז וגם בית-אחיזה כמילה נרדפת לידית, וגם תאחיזת-כביש של מכוניות. ומאז שחזרנו לארץ-ישראל כדי להיאחז בה – ונדרשו לכך אוחזֵי-נשק רבים, בעקבות הביטוי התנכ"י אוחז-רומח – נטבעו מילים לא מעטות שזה עניינן: היאחזות בקרקע והיאחזות נח"ל; מאחז צבאי, וגם אחוזות. כאלה יש כמה וכמה בארץ, והידועות הן "אחוזת-בית" שקדמה לתל אביב – ורחוב אחוזה לאורכה של רעננה, על שם חברת "אחוזה א' ניו- יורק" שרכשה את האדמות שעליהן הוקמה המושבה שהיתה לעיר.

כשיצאו הטורקים מארץ ישראל הופעלו מחדש לשכות רישום המקרקעין והן נקראו מאז "משרד ספרי האחוזה". אבל הטורקים לא נעלמו מנוף הנדל"ן, ואם תמהתם מאין הגיע הטאבו שבו נרשמים כל הנכסים והקרקעות, הרי שאין לו דבר וחצי דבר עם טאבו במובן של איסור. העותומנים חילקו אחוזות לפרשים תמורת שירותם, והללו התחייבו לספק לסולטן חיילים מבין האיכרים. הם קיבלו תעודות החכרה לקרקעות שנקראו בטורקית "טאפו", מלשון טאפ, לשרת, ובגלל ההגייה הערבית התגלגלה המילה ל"טאבו", עד היום הזה. סיפור יפה שגם יש לו אחיזה בחוק שאותו יוכלו לשנות רק חברי- הכנסת, כמובן אלה שעברו את אחוז החסימה.

כל זה היה עלול להיראות לכם אחיזת-עיניים, אך ממש לא היינו חוטאים בה, מיראת פסיקתו החמורה של הרמב"ם, לפיה "הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם וּמדַמֶה בִפנֵי הָרוֹאִים שֶׁעוֹשֶה מַעֲשֵה תִמָהוֹן והוּא לאֹ עָשָה הֲרֵי זֶה בִכלַל מעוֹנֵן [מכשף] ולוֹקֶה".

הנה כי כן, ראינו איך האחיזה משנה ומגוונת את אחיזתה בלשון – ואנחנו יצאנו נשכרים מכך שקיימנו את המלצתו החמה של קהלת "טוֹב אֲשֶׁר תֶאֱחֹז בָזֶה וגַם מִזֶה אַל תַנַח אֶת יָדֶָך". ובמילים פחות חגיגיות, אחזנו את המקל בשני קצותיו. אותו קהלת, הפעם בתפקיד מחבר שיר השירים, ידע לספר על מאוויֵיה של האוהבת שאומרת כמי שאחזה שד: "כִמעַט שֶׁעָבַרתִי מֵהֶם [מהשומרים] עַד שֶׁמָצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפשִׁי אֲחַזתִיו ולאֹ אַרפֶנוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵית אִמִי ואֶל חֶדֶר הוֹרָתִי".