אהבת פועלי הבניין

אבן-הבניין המרכזית ב"רגע" זה היא השורש בנה, ועליה נבנֶה את כל ההקשרים. השורש, כמו מה שעומד ובנוי עליו, הוא כצפוי ותיק מאוד בתולדות האדם, והוא משותף לכל לשונות האזור ותרבויותיו, ודי אם נזכיר את השפה הערבית שבה בַּנַּא הוא בנאי ואִבְּן הוא בֵּן, ומייד נעמוד על הקשר(?) ביניהם. "רגע" ממש בנוי לתלפיות.

אנחנו חיים ועובדים במבנה, בבניין, ובלשון החדשה גם במִבְּנָן, שהוקמו כולם (יש לקוות) מכוחה של תב"ע, תוכנית בניין עיר. היות שהבניינים בנויים על יסודות כל כך ותיקים בלשוננו, אין פלא שתמצאו אותם בשמות של חברות, מוסדות ואפילו בלוגו של עיר – ולא פחות, כמושג מפתח בפילוסופיה המרקסיסטית, וגם בכללים לפרשנות התורה. כך, "סולל בונה" הוותיקה שחוגגת בגלגול אחר מאה שנים להקמתה, וכמוה גם חברות-בנייה רבות; כך התאחדות הקבלנים בוני הארץ (שהוסיפה את הבונים אחרי שנים של קבלנים בלבד), וכמובן הסתדרות עובדי הבניין. בלוגו של עיריית תל אביב שצייר נחום גוטמן ב-1925 (אז קראו לזה סמל) נראות המילים "אבנֵּך ונבנֵּית" על פי הפסוק מספר ירמיהו "עוֹד אֶבְּנְֵּך וְּנִבְּנֵּית בְּתוּלַּת יִשְּרָאֵּל עוֹד תַּעְּדִי תֻפַּיְִך וְּיָצָאת בִמְּחוֹל מְּשַּחֲקִים". בשנת ה-100 של תל אביב תובב"א (תִבָנֶה ותִכּוֹנֵּן במהרה בימינו אמן) היא הוסיפה לדימוייה את לוגו המיתוג המוכר היום יותר, והסמל הישן נדחק לפרוורי הסמליל. בבתי הספר שלה לומדים עד היום (האומנם?) את בנייני הלשון כגון קל, נִפעל והתפעל. התלמידים הצעירים מכירים בוודאי טוב יותר את עלילותיו של בוב הבנאי.

השורש בנה נקשר לא אחת על ידי הלשונאים למילה בֵּן, אף כי בלי הוכחה מוצקה לבנות עליה. גם בערבית יש מי שקושר ביניהם, גם כאן מפני שבנים ובנות הם חוזק של בניין המשפחה. כשרק נוצרת המשפחה, כבר מאחלים לזוג הצעיר כאחת משבע הברכות: "בָרוְּך אַּתָה יְּהוָה אֱלֹהֵּינוּ מֶלְֶך הָעוֹלָם, אֲשֶר יָצַּר אֶת הָאָדָם בְּצַּלְּמו; בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְּנִיתו.ֹ וְּהִתְּקִין לוֹ מִמֶנוּ בִנְּיַּן עֲדֵּי עַּד" ומכאן הסיקו שיש לִבְּנות, לפתח ולטפח את קשר הנישואין לעדי עד. הנביא ישעיהו אמר "וְּכָל בָנַּיְִך לִמוּדֵּי ה' וְּרַּב שְּלוֹם בָנָיְִך". דרש האמורא רבי אלעזר: "אַּל תִקְּרֵּי 'בָנָיְִך' אֶלָא 'בוֹנָיְִך' יְּהִי שָלוֹם בְּחֵּילְֵּך שַּלְּוָה בְּאַּרְּמְּנוֹתָיְִך".

חכמינו הכירו את מוצקות הבניין, וקבעו את "בִנְּיָן אָב" כאחת המידות שבהן נדרשים הכתובים בתורה, ולפיה מה שנאמר במקום אחד מלמד על מה שנאמר במקומות אחרים. "שהכתוב יגלה ויפרש במקום אחד וממנו למֵּדין בכל המקומות הדומין לו שהתורה תקצר ותרמוז במקצת על הכל". ומדוע דווקא בניין אב, יאמרו הבנות בצדק? אל דאגה: הרי"ף, (רבי יצחק אלפסי בן המאה ה-11. ולא, אין שום קשר לח"מ, רבי יאיר פלדמן...) נשאל על כך, והרגיע: "לא שמענו בזאת כלום". עובדה, הוא אומר, שבצד בניין אב ישנם הכללים הנקראים אֵּם למסורת ואֵּם למקרא, שתי צורות לימוד המופיעות בגמרא ללימוד ההלכה מתוך פסוקי התנ"ך.

ובמעבר חד מאוד, מן הרי"ף לקארל מרקס אשר טען כי הדת, הפילוסופיה והמוסר אינם מניעים את המציאות, אלא הם השתקפות של יחסי הייצור, דהיינו היחסים המעמדיים. ובמונחים מרקסיסטיים: מבנה-העל הוא השתקפות של מבנה-הבסיס. לך ותבנה מדינה עם אידאולוגיה כזו...

מאחורי הבניין עומדים הבנאים, ובאנגלית masons מן הצרפתית maçon, בנאי באבן, שאת צלילה תשמעו גם בשם הגרמני Steinmetz, אף הוא ממשפחת בנאי. לא פחות מפורסמים הם חברי אגודת הבונים (או הבנאים) החופשיים Freemasons שהסמליל שלהם מוצג כאן. החוקרים סבורים כי מקורה בלשכות של בנאי האבן – בוני הקתדרלות והמצודות באירופה בכלל, ובאנגליה בפרט – במאה העשירית לספירה, ורק במאה ה-17 החלה לצרף אליה חברים שבנייה אינה מקצועם. באנגלית, בניין הוא גם edifice, מן המילה הלטינית aedificium, ככל הנראה משורש לשוני המעיד על מבנה שיש בו אח, תנור.