דה וינצ'י ודי קפריו נוסעים בפז'ו

הפעם אנחנו נכנסים לגוב אריות ומנסים להתחקות אחרי מלך החיות, ובעיקר לראות איך נוצרה סביבו ההילה המילולית.

אין צורך להציג אותו: מילדות חונכנו ולמדנו שהוא המלך, ושאם למישהו מגיע חלק הארי – ולא החלק הארי! – זה הוא. וגם, שעדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות, אבל הפעם תלוי את מי שוא/עלים. אריה, או אֲרִי בחלק מן המקרים, מופיע לא מעט בתנ"ך, ותמיד בהתאם לדימוי שהצגנו כאן: "אַרְיֵה שָׁאָׁג מִי לאֹ יִירָׁא" תוהה הנביא עמוס, ויעקב אבינו מדמה כך את בנו עז הנפש: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָׁה מִטֶּרֶּף בְנִי עָׁלִיתָׁ כָׁרַע רָׁבַץ כְאַרְיֵה וּכְלָׁבִיא מִי יְקִימֶּנּוּ". שמות שונים לאריה, ובכללם לביא (אבל בת-הזוג שלו נקראת רק לביאה) וגם ליש, שחל וכפיר. מעניין, שעושר שמות כזה למלך החיות קיים לא רק בעברית. לפי האתר המשובח "ערביט", בשפה הערבית יש 1,500 שמות לאריה. אחדים מהם מוכרים לנו היטב: אַסַד, כמו שושלת-הנשיאים בסוריה; אֻסאמָׁה, כמו בן-לאדן – וגם עבאס (שמו של דוד הנביא מוחמד, ובהמשך השושלת העבאסית) כשמו של שכֵננו ממזרח מחמוד עבאס המוכר יותר כאבו-מאזן; וגם מנסור עבאס "שלנו". מעניין, שמקורות-המידע מציגים קשר בין השם עבאס, אריה בערבית, ובין abbas שהפך ל-abott באנגלית, אב-מינזר, כאשר המקור הוא המילה אב בעברית ובערבית. האבהות והמנהיגות נקשרת כאן עם הבכירוּת של האריה בעולם החי. לשמות עוד נחזור בהמשך.

האם אתם מעלים בדעתכם שעיר בירה, אולפני קולנוע או חברת מכוניות ימותגו עם סמליל של ציפור נחליאלי או עז-הרים? ממש לא! אבל ירושלים, Metro-Goldwyn-Mayer, חברת פז'ו ועוד רבים וטובים מתנאים באריות. אֵי-אז, כאשר קופירייטרים בישראל עוד חשבו וכתבו עברית, המאייר יוסף באו ת מיתג את חברת המכוניות פז'ו "הארי שב חבורה". האריה בסמליל החברה כבר ידע מאז כמה וכמה מתיחות-פנים ואולי גם הזרקת בוטוקס.

גם הספרות משקפת את בכורתו של האריה, ולא רק אותה: "האריה שאהב תוּת" שכתבה תרצה אתר, מתאר אריה שלא רצה לאכול דבר פרט לתותים – עד שיום אחד, אכל כל כך הרבה תותים שממש נמאס לו, "ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה ולא רוצה דברים שאין, ושרק לילדים אחרים יש. הוא אוכל ביצה ולחם וגבינה לבנה והוא כבר לא בוכה ולא מתנהג כמו טיפש". אבל לא רק בספרות הילדים: חיים נחמן ביאליק, ביצירת-הפרוזה הראשונה שלו, כתב נפלא על "אריה בעל גוף" (מומלץ לקרוא, בייחוד למי ש"נתקע" במחשבה שביאליק אלה רק שירי גלות ומלנכוליה!) בבחינת "השם הוא הסימן". וכך הוא כותב על גיבורו שניחן ב"גוּף המוצק והחסון, בעל גידי ברזל ויצורי נחושה וּבעל פנים מלאים ואדומים – שאף־על־פי שהגיע לַחמִישִים עודנו כבן שלשים לכֹחַ". חוקרת ביאליק פרופ' זיווה שמיר כתבה: "לפנינו אריה טורף ודורסני, השומר מכל משמר על תחום-מחייתו ועל 'שללו'. מאחר ש'בעל גוף' זה הוא אדם ארצי ובשר-ודמי, בעל תיאבון ורעבון 'בריאים', המטריאליזם שלו מתבטא באהבה עזה וביחס פטישיסטי-פולחני כלפי נכסיו".

תושבי העולם ה"תרבותי" ראו מעט מאוד אריות, אם בכלל, מה שאיפשר למציירי המפות שלפני הרנסנס לכתוב ”hic sunt leones“, כאן ישנם אריות, באותם אזורים שטרם מוּּפוּ. הכל בעקבות leo בלטינית, כמו בגלגל המזלות, שממנו נגזרו lion באנגלית ודומיו בכל הלשונות, ושימש השראה לריצ'ארד לב-הארי. עד היום תינוקות נקראים על שם האריה – עבאס בערבית, יהודה-לייבל'ה ביידיש, ו-Leonardo מדה וינצ'י ועד די קפריו – והאתרים המייעצים להורים בבחירת שמות מציינים כי נושא השם יתגבר כארי בגבורה ובנחישות.