יאללה, קדימה אוכל!

ב"רגע" זה אנחנו יוצאים להפסקת-אוכל - זוכרים אותה מימי הגן ובית-הספר היסודי? – בתקווה שתצאו ממנה בתחושה ש"אכלתם אותה", אבל לטובה. על הפרק השורש אכל, המשותף לכל הלשונות באזורנו הקרוב.

לתרבות האנושית, וזה מובן מאוד, היו מאז ומתמיד מיפגשים עם אוכל: באיסורים, במצוות, במנהגים, בצירופי לשון. אוכל עמד גם במרכזו של האיסור הראשון: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִיתִיָך לְבִלְתִי אֲכָל מִמֶׁנּו אָכָלְתָ" שואל אלוהים את אדם, אשר כ"ראש קטן" מטיל את האחריות על אשתו, והיא מצידה בכלל מאשימה בכך את הנחש. ב-24 הפסוקים בפרק ג' של ספר בראשית, השורש אכל מופיע לא פחות מ-18 פעמים, ולקראת סיומו – לפני שנפסק כי מעתה, בזיעת אפינו נאכל לחם וגם נשוב אל העָפָר שממנו לוקחנו – מודיע אלוהים לאדם: "כִי שָמַעְתָ לְקוֹל אִשְתֶׁךָ וַתאֹּכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִיתִיָך לֵאמֹּר לאֹּ תאֹּכַל מִמֶׁנּו אֲרורָה הָאֲדָמָה בַעֲבורֶָׁך בְעִצָבוֹן תאֹּכֲלֶׁנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶׁיָך".

האכילה מאכֶׁלת את המזון, ולא ייפלא שהשורש הזה קיבל גם משמעויות שאין להן קשר למזון. חומר מְאַכֵל גורם להשחתה של מתכת בתהליך כימי. בלועזית, איכול הוא קורוזיה, מהפועל הלטיני corrodere ששומעים בו את השורש הלשוני שמשמעותו לכרסם, לשחוק. מאותו שורש גם razor, להב – וגם tabula rasa, לוח חלק, לוח "מגולח". מבחינה לשונית, מעניין שתהליך העיכול מגיע – כשהכל תקין – אחרי האכילה, והוא קרוב גם בצליל וגם במשמעות; האקדמיה ללשון מעירה שחילופים בין עי"ן לאל"ף מוכרים מצמדים נוספים, כגון גמא (מים) וגמע. בדומה, גם תופעות אחרות, למשל כוחות הטבע, אימצו את השורש אכל: "וַיֵרָא מַלְאַךְ יְהֹּוָה אֵלָיו בְלַבַת אֵש מִתוְֹך הַסְנֶׁה וַיַרְא וְהִנֵּה הַסְנֶׁה בֹּעֵר בָאֵש וְהַסְנֶׁה אֵינֶׁנּו אֻכָל". הנביא ישעיהו מדבר על "הָיְתָה לִשְרֵפָה מַאֲכֹּלֶׁת אֵש", בניקוד אחר אנחנו מקבלים את המילה מַאֲכֶׁלֶׁת, כזו שלקח אברהם בבואו לשחוט את יצחק בנו, "על שם שאוכלת את הבשר" אומר רש"י.

האכלנים הגדולים, כך מביא מילון בן יהודה מאחד המקורות, נקראים בוֹלְעָמִים, "מפני שכל מאוויים להשתמש בבית הבליעה" – ולנו זה מזכיר, כמה יפה, את הלוקים בבולימיה! בתרגום מילולי בולימיה היא רעב-של-שור, וכהפרעה התנהגותית הריהי זַלֶׁלֶׁת, ובלועזית bulemia nervosa. ואם אנחנו בתחום הרפואי, בן יהודה מביא במילונו את המילה אִכָל מתוך כתבי הרמב"ם, "שְחין אכל הבשר סביב", סרטן לפי בן-יהודה וגנגרֶׁנה לפי אבן-שושן. לא ניפרד מבן-יהודה לפני שנזכיר כי לפי מילונו, אַכְלָן הוא "בלשון העם בארץ ישראל – מי שלוקח שוחד". ה"אכלנים" – מכל הסוגים – בוודאי יאמצו את לשון התלמוד ירושלמי: "עָתִיד אָדָם לִיתֵן דִין וְחֶׁשְבוֹן עַל כָל־מַה שֶׁרָאָת עֵינוֹ וְלאֹּ אָכַל".

אכילה, ראוי לה שתלווה במשקה מתאים, אלכוהולי כמובן. לפתיחה נאה קיבלנו aperitif, מן הלטינית aperire, לפתוח, את הארוחה ואת התיאבון. ולסיום הארוחה יוגש בכל מקום המכבד את עצמו digestif שעליו אומרים (באמת לא משנה אם זה נכון) שהוא מסייע לעיכול. הוא מן מילה digestion, עיכול – ממש אותה מילה המופיעה בשם המגזין שהיה בעבר פופולארי בכל העולם Reader's Digest ומאז ייסודו ב-1922 "מעכל" למען הקורא את המאמרים המעניינים ביותר שהופיעו במקומות אחרים.

לסיום הארוחה, סליחה אם פה ושם קצת "אכלנו לכם את המוח".