סיפור מההפטרה

"אל ייפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו" אומרת הגמרא במסכת ברכות, ואנחנו לא ניפטר מכם לפני שנדון מעט בשורש פטר, כך שגם אתם לא תצאו פטורים בלא-כלום.

ההוראה היסודית של השורש, וכך גם בארמית ובערבית, היא לפתוח, להסיר, לשחרר. מכאן המצווה "קדֶש לִי כָל בְּכוֹר פֶטֶר כָל רֶחֶם בִּבְנֵּי יִשְרָאֵּל בָּאָדָם וּבבְּהֵּמָה לִי הוּא" שנצטוו בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים. פטר רחם הוא הילוד הבכור לאימו אשר פתח את הרחם, ולכן בלשון המקרא פטר-מים הוא פרץ של מים, ופטורי-ציצים הם שתילי הצמח הפורחים בציצים. כך גם הקישוטים של בית המקדש שבנה שלמה המלך: "וְאֶרֶז אֶל הבּיִת פְנִימָה מִקְלעת פְקָעִים וּפְטוּרֵּי צִצִים הכֹל אֶרֶז אֵּין אֶבֶן נִרְאָה". למחלות הרי מוכרחים תמיד להגיע גם בהקשר הלשוני, ופיטוֹרין הם הגידולים היוצאים מן הוושט במחלת כלי הנשימה דיפתֶריה, שנודעה כבר בתלמוד כאסְכָרָא.

המשמעות היסודית התגלגלה למילים שונות כולן מאותו שורש, אבל בהקשרים אחרים. אחת, שהיא למרבה הצער אקטואלית, היא פיטורין והתפטרות, וגם הנגזרת הִתְפוּטר ("בלשון הדיבור, בנימה היתולית" אומר מילון אבן-שושן, למרות שהרבה היתול אין כאן אם יורשה לנו להפטיר בנימה של ביקורת). ישנם הנפטרים מכל מיני מלאכות ומטלות, ובמקרה הטוב הם "הוציאו פְטוֹר" כזה או אחר, למשל פטור ממס או משמירה בצבא. יש הנפטרים לדרכם, וישנם גם אלה (כולנו, בעצם) הנפטרים מן העולם. בהזדמנות אחרת כבר כתבנו כאן שרבים חולקים על הדיעה כאילו נפטר הוא רק יהודי, כקיצור של "נפטר מעול מצוות"; גם גוי גמור נפטר מן העולם. ואם אקטואליה, אז גם חילופי דורות של מנהיגים נקשרו לכאן: "הואיל ואני נפטר בניסיון גדול מן העולם, הראֵּני אדם נאמן שיעמוד על ישראל" אומר לפי המידרש משה רבנו לקב"ה. סיימנו עם דברי תורה – ועברנו להפטרה, שהיא בעצם קיצור של "הפטרה בנביא", מעין-המאורע של פרשת השבוע. בימים עברו, כאשר תפילת מוסף לא הוצמדה לתפילת שחרית, הביטוי "הפטיר בנביא" סימן שחרור של המתפללים, חתימת התפילה. וזה אינו סיפור מההפטרה. בהשראת ההפטרה, מחברי המילון למונחי מוסיקה של האקדמיה ללשון קבעו ב-1955 הֶפְטֵּר כמונח עברי ל-postlude לציון נגינת הסיום ואקְדָמָה תמורת prelude. במוסיקה זה לא כל כך נקלט, אבל צוק העיתים דווקא הביא לקליטתו של אותו מונח, הֶפְטֵּר, בתחום המשפטי: שחרור מחוב, מתן פטור מחוב, כגון בפשיטת רגל.

אחרי כל הפלפולים האלה, מן הראוי לשבת ולסעוד – ושתי ארוחות מזומנות לנו אצל השכנים: ארוחת בוקר בערבית היא פְ'טוּר, מהפועל פ'טר מן השורש שלנו. המילה נסמכת בדיוק על המובנים של שבירה ופריצה, ולאחר מכן שחרור. לדוברי שפות אחרות יש דמיון מפותח יותר משלנו והם קראו לארוחות בשמות מגוונים. האנגלים קראו לארוחת הבוקר breakfast, שבירת-צום (של הלילה) ובדיוק כך גם desayuno בספרדית ו- petit déjeuner בצרפתית שהיא שבירת-צום קטנה. המוסלמים שוברים את הצום לא רק מדי בוקר אלא גם בסיום של כל יום בחודש רמדאן, וסעודת-השבירה נקראת אִפְ'טאר. מכאן גם שמו של עיד אל פִטר, חג שבירת הצום בתום החודש. גם הפטריות שלנו שאבו את שמן מהמילה בערבית פ'ּוטְר במשמעות זו.

נקווה, שעל ה"רגע" הזה לא תבָרכו: ברוך שפְטרני מעונשו של זה!