תופסים מחסה

אף שהנושא חסוי וסובל ממגבלות של חסיון המקורות, הדיון הפעם הוא על השורש חסה.

לחסות פירושו למצוא מסתור ומגן, וגם לבטוח ולסמוך על מישהו. אנחנו תופסים מחסה בעת מתקפה של האוייב שמתרחשת לעתים בחסות החשיכה; להבדיל, אנחנו נהנים מחיים מתוקנים בחסות שלטון החוק; ועדיין מתחום זה, ההגנות המוענקות במשפט מכוח העיקרון של חסיון יחסֵי עו"ד-לקוח (גם במשפט של מי שמואשמים בסחיטת דמי-חסות!) וגם חיסיון על תקשורת בין מטפלים ויועצים לקורבנות של עבירות מין, ואפילו חיסיון לעיתונאי מפני חשיפת מקורותיו.

אך אנושי וטבעי הוא שאנחנו מחפשים לחסות תחת מישהו או בצילו, וזה נכון שבעתיים בעת צרה. "בְּיוֹם הִצִיל יְּהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָל אֹיְּבָיו וּמִכַּף שָאוּל" שורר כך המלך דוד: "אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בוֹ מָגִנִי וְּקֶרֶן יִשְּעִי מִשְּגַּבִי וּמְּנוּסִי מֹשִעִי מֵחָמָס תֹשִעֵנִי". זה בספר שמואל, ואולי כשזקַּן מעט, הפעם בספר תהלים, מנסח דוד את עיקרי אמונתו במי אפשר באמת לבטוח: "טוֹב לַּחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַּ בָאָדָם. טוֹב לַּחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַּ בִנְּדִיבִים". ובְּמָקום אחר הוא אומר: "הָאֵל תָמִים דַּרְּכוֹ אִמְּרַּת יְּהוָה צְּרוּפָה מָגֵן הוּא לְּכֹל הַּחֹסִים בוֹ".

אינטואיטיבי ממש לחשוב שהחסייה – תחת מישהו כבן-חסות, או במחסה, מרחב מוגן – קרובה לא רק בצליל אלא גם בשורש הלשוני לשורש כסה. ולא היא, או לפחות לא מצאנו שום אזכור לקרבה כזו. פרט לאחד: מילון אבניאון, שהמו"ל שלו היה בעבר בכיר בתחום הביטוח, כותב על המילה חיסוי: היקף ההגנה הניתנת על-פי חוזה ביטוח (גם: כיסוי ביטוחי). אנגלית "insurance cover". מה שבטוח שאין לקשור את ירק המאכל חסה, מן הארמית חסא, כי להכניס אותו לכאן זה לעשות סלט מכל העניין.

בצד המספרים החסויים בטלפון והמסמכים החסויים, ישנה המשמעות הבסיסית של חוסֶה כמי שזקוק למחסה ממש, כמו למשל "בית מחסה לעניים". בית כזה, שהוקם בשנים 1860-1890ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, מוגדר ה"שיכון" הראשון שנבנה בארץ ישראל כדי להעניק "דיור מוגן" למשפחות עניות. היום הוא מוכר כ"כיכר בתי מחסה" ואפשר לראות שם את הכתובת "בתי מחסה לעניים בהר ציון תו”ב [תיבנה ותכונן במהרה]". המיתחם היה החצר האחרונה שנותרה בידי מגיני הרובע היהודי בעת נפילתו במלחמת העצמאות, וממנו הלכו לשבי הלגיון הירדני. מַּחֲסוֹת אחרים (גם מַּחֲסִים היא תצורה נכונה) אפשר לראות בכל רחבי הארץ, כולל מיגוניות בצידי דרכים שמטווחות בידי דורשי-רעתנו. לחוסים אחרים דואג "חוק הגנה על חוסים, תשכ"ו – 1966" ואֵלו קטינים שלא מלאו להם 14 שנים, או מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלם או זיקנה אינם מסוגלים לדאוג לצרכי חייהם.

הזכרנו כאן את דמי-החסות, אבל הם ממש לא המצאה של ארגוני-הפשע החדשים. דמי-חסות גבו כבר המוסלמים מיהודים ומנוצרים, כתנאי להתגוררותם בארצות מוסלמיות. אַּהְּל אלדִ'מָה הוא הכינוי לנתין לא מוסלמי של מדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, השריעה. המעמד של "דימי", בן-חסות, ניתן לבני הדתות המונותאיסטיות, בעיקר "עמֵי הספר", נוצרים ויהודים, וכן בני הדת הזורואסטרית. וכשירות לנותני החסות שלנו נזכיר את הביטוי האנגלי under the auspices of , לאירוע שנערך בְּחָסוּת. המקור הוא אוּשְּפִיז, אורח בארמית, בן-החסות של המארחים, ומכאן גם המאושפזים בבתי-החולים.