מה חסר לך?

ב"רגע" זה נשתדל למלא את מחסורכם (בלשון החיילים "נשלים חוסרים") בעניין השורש חסר, שממש לא חסר מה לומר עליו, וכמעט חסר-סיכוי להקיף כאן הכל. קראו נא את הדברים עד תומם, ונמצאתם מקיימים את המידרש "דַּעַּת חָסַּרְתָ מַּה קָנִיתָ, דַּעַּת קָנִיתָ מֶה חָסַּרְתָ?"

חסר הוא כמובן מה שאיננו, מה שנגרע. חשבתם על זה שגרוע הוא מה שגרעו והחסירו ממנו משהו? לכן שאל אָכיש מלך גת את עבדיו "חֲסַּר מְשֻׁגָעִים אָנִי כִי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְתַּגֵעַּ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵיתִי". רק דָויד המתחזה למשוגע היה חסר לו על הראש! אותו דויד, שנים לאחר מכן בשבתו על כס המלכות, שורר את המזמור היפה כל-כך בספר תהלים: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לאֹ אֶחְסָר. בִנְאוֹת דֶשֶא יַּרְבִיצֵנִי עַּל מֵי מְנֻׁחוֹת יְנַּהֲלֵנִי", והוא גם שאמר "מָה אֱנוֹש כִי תִזְכְרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִי תִפְקְדֶנּוּ. וַּתְחַּסְרֵהוּ מְעַּט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְעַּטְרֵהוּ".

כל מה שחסר, אך טבעי הוא שאנחנו רוצים אותו – וכך הדבר גם בשפה האנגלית: הערך want במילון האטימולוגי אינו פותח כלל במשמעות המוכרת, לִרצות. want – והיום משתמשים בעיקר בצורה wanting, חוסר – החל את דרכו ממקור בלשונות הצפון שפירושו חוסר, נטישה. לאחר מכן היה למחסור, ובהמשך, מאוחר הרבה יותר, במשמעות של מה שחסר ונחוץ. המובן של תשוקה ורצון למשהו הוא רק מתחילת המאה ה-18.

חבל מאוד שלא נדע את הדברים הללו, בייחוד שבערבית חְ'סַּארַּה פירושו חֲבָל, כי גם בשפה זו השורש חסר מבטא מה שנגרע וחסר וגם ניזוק, כמו חסרון. בוודאי תחסירו פעימה מכך שהחיסור, אחת מארבע הפעולות היסודיות בחשבון, שהיום נלמדת כבר בכתה א', לא היתה בעבר מובנת- מאליה. במשנה למשל, אין כלל פעולות חשבון כתהליכים קבועים בין מספרים. כשמחברים, מחסרים, כופלים ומחלקים, עושים זאת רק לגבי עצמים ממשיים: "פיחת עשרה או הוסיף עשרה" אינו מתייחס למספרים כשלעצמם אלא להפחתה על קרקע שעלייה התחייבו, על פיקדון וכדומה. לכן, לא היו מונחים אחידים ומחייבים לפעולות. חיבר יכול להיות ריבה, הוסיף, הותיר וכדומה. וחיסר היה הוציא, ניכה, פיחת וגם חיסר ולימים גם גרע. תלמיד שהישגיו בחשבון גרועים היה עלול להיענש בארבעים מלקות חסר אחת וכבר עדיף שהיה נרשם לו חיסור ביומן! רק חסר למורה שהיה אומר לתלמיד שחסר לו בורג...

לוח השנה מלא בחסרונות: יש בו לבָנה חסרה (ולבנה מלאה), חודש חסר שבו רק כ"ט ימים, שנה חסרה שבה רק שנ"ג ימים ואפילו יום חסר שאין בו כל מספר השעות. לעניין הימים והלילות, אבל באמת רק בגלל האסוציאציה המילולית, השורה "אור ראשון מעבר בית מחסיר" בשיר "באב אל ואד" של חיים גורי, לפי שם היישוב הערבי בית מחסיר (אולי בהקשר של מַּחסוּר, נָצור, זה שצרים עליו, בערבית) בפרוזדור ירושלים.

עם האינרציה של המילים החסרות אנו מגיעים ל-inertia, שכוללת את קידומת-השלילה הלועזית השכיחה מאוד in (קרובה גם ל-un) שפירושה בלי, מחוסר. כך independent הוא בלתי-תלוי, irrational שבה in הוחלפה בהכפלת האות r, וגם immortal, אל-מותי, ועוד. לכל המילים האלה שמור מקום של כבוד בלשונות העמים וממש אינן סובלות מהערכת-חֶסֶר, underestimation.

ובנימה אישית: על "רגע" זה אפשר לומר בחוסר-צניעות שחל עליו הכלל התלמודי "זה [הכותב] נהנה וזה [הקורא] אינו חסר".