דיני מקרקעין

הדיון הלשוני יורד הפעם ממש נמוך, עד לגובה הקרקע, ועניינו במילה קרקע, מקורה וגלגוליה. כמו תמיד, יש בו עירוב של מילים דומות בלשונות-אחיות עם נגזרות לא-שגרתיות, וגם צירופי-מילים שנוצרו מאז דרכו אבותינו על הקרקע הזו.

כדי לרדת מייד לקרקע המציאות, נאמר שקרקע (ברבים: קרקעות וגם קרקעים) דומה מאוד בצליל ובמשמעות לשורש בערבית קרר, שממנו המילים קרקר או קרק, מישור-אדמה, וגם עקאראת, מקרקעין או נדל"ן. אבל, השפה הערבית מאפשרת לבניינים שונים של אותו שורש להצמיד לו גם משמעויות אחרות, וכך למשל בבניין אחר, קראר היא החלטה שמעידה על נחישות והחלטיות, וגם מקום קבע, יציבות, קרקעית, תחתית (תודה לאתר המצויין "ערביט"!) גם בעברית, הקרקע נקשרת לעתים קרובות לתחתית: יכולה להיות זו קרקעית הים, או רכבת תחתית במנהרה תת-קרקעית, או קרקעית העין שרופא-העיניים בוחן אותה בשבע עיניים ובמכשיר מיוחד.

אפשר, אומרים יודעי המילים, שעיקר המילה הוא בהכפלה של השורש קער (שממנו למשל גם קעוּר, קערה ושקערורית) בלשון שקיעה וקעירה, "ונתקצרה המילה בעברית בצורת קרקע... ובערבית קרקר". וכשהכוונה לתחתית, רצפה, אומר הכתוב על הבנייה המונומנטלית של בית המקדש בידי שלמה המלך "ויבֶן אֶת עֶשְׂרים אמָּה מירכותי (מירְׂכְׂתֵי) הבית בְׂצלְׂעוֹת אֲרָּזים מן הקרְׂקע עד הקירוֹת".

עם כל הכבוד לקומת-הקרקע, לעיניים ולנהרות, הדבר העיקרי שקרקעות נקשרות אליו הוא עושרו של אדם והנכסים (נדל"ן, בניגוד לנכסים מטלטלים) שהוא מחזיק. ואפילו לפני שהוא הולך לעולמו: לפי המשנה במסכת פאה "הכוֹתֵב נְׂכָּסָּיו שְׂכיב מְׂרע, שיֵר קרְׂקע כָּל שֶהוּא, מתְׂנָּתוֹ מתָּנָּה. לאֹ שיֵר קרְׂקע כָּל שֶהוּא, אֵין מתְׂנָּתוֹ מתָּנָּה". ובכלל, "כׇּל אָּדָּם שֶאֵין לוֹ קרְׂקע - אֵינוֹ אָּדָּם" אומר התלמוד, וכמובן מוצא את הפסוק המתאים: "שֶנֶאֱמר: 'השָּמים שָּמים לה' וְׂהָּאָּרֶץ נָּתן לבְׂנֵי אָּדָּם'". וכדי שכל זה יתקיים, התלמוד גם נותן עצות מעשיות: "לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא [מסחר] ושליש תחת ידו".

לבל נימצֵא חלילה וחס כובשים את ראשנו בקרקע מרוב בושה, נזכיר כמה הקשרים אחרים של הקרקע, ובראשם קרקע בתולה "שלא עֲבָּדָּּה אדם מעולם". כל יישוב שעולה על הקרקע משמיט את הקרקע מתחת לטוענים שאין סיכוי להתיישבות כזו. חלק גדול מקרקעות אלה שייך כמובן למדינה, ומי שמפעיל אותן הוא מינהל המקרקעין (היום, רמ"י – רשות מקרקעי ישראל). עורכי דין לדורותיהם ולאלפיהם התפרנסו ומתפרנסים היטב מן המערכת הענקית של חוק המקרקעין, דיני מקרקעין, מיסוי מקרקעין ומה לא. אגב, בפיהם של המשפטנים, אלה תמיד מקרקעין, במילרע.

לפני שתקרקעו אותנו, נזכיר כאן את הקרקוע של טייסים וקרקוע של מטוסים בסדרות שבהן נתגלו פגמים. ואם כבר בענייני אוויריה, הדת"ק (ראשי תיבות דיר תת-קרקעי) שהוא מחסה-מטוסים ממוגן שעשוי לרוב מבטון מזויין, ומיועד להגן על כלי טיס שחונים על הקרקע מפני התקפה אווירית. אבל, למרות שמו, במרבית המקרים דת"ק הוא מבנה עילי ולא תת-קרקעי, ועקב עלויות הבנייה ומעשיות השימוש במבנה תת-קרקעי, השימוש בו מוגבל והוא גם שמור למטוסים קטנים יחסית ולא למטוסי הענק היקרים. וכדי לרדת ממש לקרקע המציאות והאקטואליה, נזכיר את התמרון הקרקעי וגם את התָּווך התת-קרקעי שקיבל את ראשי התיבות הצבאיים תת"ק.

נכון שהציטוט הבא לא יוסיף הרבה לידיעותינו על המילה קרקע, אבל הוא כל כך יפה וחשוב מבחינה חינוכית, עד שלא יכולנו להשאיר אותו על קרקעית אולפן העריכה. אומר הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: "וְׂלאֹ יֵשֵב הָּרב על הכסֵא וְׂתלְׂמידָּיו על הקרְׂקע אֶלָּא אוֹ הכל על הָּאָּרֶץ אוֹ הכל על הכסְׂאוֹת".