איזו חווייה!

"רגע" זה יעניק לכם חווייה חד-פעמית. "חווייה", אומר המילון, "היא הרגשה עמוקה, התרשמות רבה מדבר-מה מלווה רגשי התפעלות, הזדהות וכו'". מאחוריה השורש חוה, שהוא עצמו מהשורש חיה, מה שמלמד שמה שחווינו הוא בעצם משהו שחיינו, ולכן אולי קצת מוטעה לדבר על חווייה של פעם בחיים – כי כל חיינו הם החווייה.

אבל, במילון תחת אותו שורש (ובדומה, גם בארמית ובערבית) הוא חיווה – תמיד בבניין פיעֵּל – פירושו אמר, הודיע, הביע. בספר איוב, אֱלִיהוּא בֶן בּרכְאֵּל הבּוּזִי חיכה בסבלנות עד שאיוב ושלושת רעיו יכלו את דברם, ואמר: "צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאתֶם יְשִישִים על כֵּן זָחלְתִי וָאִירָא מֵּחוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם... אעֲנֶה אף אֲנִי חֶלְקִי, אֲחוֶּה דֵּעִי אף אָנִי". ועל פי הפסוק בתהלים "יוֹם לְיוֹם יּבִיע אֹמֶר וְליְלָה לְליְלָה יְחוֶּה דָעת" חידש מנדלי מוכר ספרים את הביטוי חוות-דעת (הוא כנראה לא נזקק לחוות-דעתו של היועץ המשפטי וגם לא ל-second opinion). מאז כבר נאמרו ונכתבו חוות-דעת בכל נושא שבעולם.

כנראה מן ההקשר של חיווה שפירושו הצביע על דעתו, הראה אותה – נוצר גם "הֶחווה קידה" המצוי כבר בתלמוד, לציין כי "השתחווה, היטה את ראשו למטה לאות ברכה ושלום" לפי מילון אבן-שושן. ומכאן נלקח "משפט חיווי" בדקדוק המביע רעיון ותוכנו אינו מחייב הטעמה מיוחדת, שלא כמו משפט קריאה או משפט שאלה.

בעולם הכספים, "חיווי אשראי" הוא שירות חיווי, אינדיקציה, לאי-עמידה של הלקוח בפרעון חובותיו. זו המלצה בלבד, והבנק בהחלט יכול לעשות מֶחווה ללקוח ולתת לו אשראי. כמו המערכת שמצביעה על חייב בעייתי, כך גם המחְוָונים בלוח-המחוונים ברכב שמצביעים על ביצועי המנוע וכשליו, או סתם מחווני-כיוון בעת שאנחנו מאותתים לפני פנייה. אותו תפקיד ממלא גם המחֲוֶה, pointer באנגלית, שמשמש את המרצה ברצותו להצביע על מקום מסויים.

כל אלה הם אינדיקציה לשורה של מילים – אינדיקציה ביניהן – שמקורן המילולי שומר, כמו בחיווי העברי, על שתי המשמעויות, להראות וגם להביע, לומר. השורש המילולי הזה "אחראי" למילים כמו verdict, פסק-דין, אמירת אמת וגם הצבעה עליה; וגם index, האצבע המורָה, המחווה; וגם dictator ו-digit (אצבע) ועוד.

וכמחוות-סיום (מֶחְוָה אחת, מֶחְווֹת רבות) נאֹמר שבאנגלית היא gesture ובפינו גֶ'סְטָה, כזו שמראים ומחווים אותה. מנין הלועזית? במקור הלטיני היא תנועה של הגוף שהיתה לתנועה שיש בה הבעה, חיווי ואמירה, כגון חיוך או תנועת-ביטול. המובן של מחווה כצעד של רצון טוב ולא רק תנועת-גוף הוא מאוחר וראשיתו בתחילת המאה ה-20.

בדומה, גֶ'סְטִיקוּלצְיָה היא ליווי של הדיבור בתנועות הגוף, בייחוד תנועות הידיים, לשם הדגשת התוכן. ואם מאוד תרצו להרשים מישהו בידענות שלכם, ספרו לו על ה- res gestae, "רשימת המעשים" שלכם. לפניכם היה זה הקיסר הרומי אוגוסטוס שחי לפני הספירה וגם מעט אחרי שהחלה, ועל מעשיו נכתבה הכתובת הידועה כ- Res Gestae Divi Augusti, תיאור מפעלותיו של אוגוסטוס האלוהי.