מוצרט, ישתבח שמו

ייאמר לשבחו של נושא ה"רגע" הזה שהוא ראוי לכל שבח: השורש שבח.

נוכל כמובן להעתיר על עצמנו שבחים שאנחנו מכירים את השימוש הרגיל, זה של הודייה, של ציון לטובה – אבל, האם ידעתם שמשמעו גם להרגיע, כמו למשל אלוהים שמשבח את גלי הים? חוקרי הלשון, אחרי דיון חובק לשונות האיזור, אומרים שיש קשר ביניהם מכיוון שהשבח ה"רגיל" – זה שבו אדם משבח את האל על מעשיו וגדולתו – אינו אלא "הרגיע את לב אלוהים בתהילה". ולכן, אך טבעי הוא שביחסים בין אדם לאלוהים, בכל הדתות, השבח וביטוייו שכיחים מאוד. אצלנו, היהודים, לבד מתפילת "עלינו לשבֵּּח לאדון הכל", תמצאו פסוקים כמו "הלְלוּ אֶת יְהוָה כָל גוֹיִם שבְּחוּהוּ כָל הָאֻמִים" בספר תהילים, שכל-כולו דברי שבח. למוסלמים, כאשר בערבית קיים השורש הקרוב סבח שעניינו שבח, יש מחרוזת הנקראת מסְבָּחָה שבה 99 או 33 חרוזי-תפילה המסייעים למאמין במצוות תסביח, אמירת כל שמותיו של אללה בזה אחרי זה, תוך שהוא מעביר את החרוזים בין אצבעותיו. השבח לאל, אלְחמְדֻ לִלָהִ, שהוא מצליח בכך. זהו ביטוי שהמוסלמי אומר פעמים רבות במשך היום, בין השאר כחלק מסוּרת אל-פאתִחה, פרק הפתיחה של הקוראן שנאמר בכל תפילות היום: "אלְחמְדֻ לִלהִ רּב (אל)עאלמִין", ההלל לאל ריבון העולמים. גם הנוצרים מודים לאל ומשבחים אותו. שם זוהי lauda – מייד נשוב אליה – כמו ביצירה הנפלאה של מוצרט שנקראת Laudate Dominum שמילות הפתיחה שלה הן בדיוק "הלְלוּ אֶת יְהוָה כָל גוֹיִם שבְּחוּהוּ כָל הָאֻמִים": Laudate Dominum omnes gentes / Laudate eum, omnes populi .

הביטוי "ראוי לשבח" הוא מזה שנים אבן-פינה בתעודות שמקבלים תלמידינו – הרבה לפני העידן של ניסוחים אישיים של המורה – וכאלה היו גם בתעודות של תלמידי בית הספר המקצועי "שבח" בתל אביב, שנקרא כך על שם אחיו של מי שתרם כספים להקמתו ב-1948 (מאז כבר הספיק לעבור מקום וגם שמו שוּנה לבית הספר להיי-טק ואומנויות ע"ש שמעון פרס(. נשארנו עם הצל"שים, שהם ציונים לשבח, והאנטיתיזה להם צל"ג, ציון לגנאי. בדומה לכך, הביטויים העבריים נותן טעם לשבח, בניגוד לנותן טעם לפגם. אגב, לצד שֶבח בסגול נכונה גם הצורה שְבח, בשווא.

"מה יין, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה כל זמן שהם מתיישנין בגופו של אדם משתבחין בגדולה", לפי מדרש רבה לשיר השירים. ולא רק הם משתבחים, אלא גם נכסים שערכם עולה מיום שניקנו. ומי שמח בכך במיוחד? כמובן, רשויות המס שדואגות להטיל ולגבות מן הבעלים היטל-השבחה וגם מס שבח מקרקעין, וסבורות שכל המרבה הרי זה משובח. נכסים היו מאז ומכבר נושא למחלוקות וגם לפסיקות משפטיות, ובוודאי במה שנוגע לחלוקת רכוש מירושה, וכבר בגמרא נפסק "אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו".

התלמיד אצלנו ראוי לשבח, ומי שמצטיין, התואר האקדמי שלו הוא cum laude , וכאשר הוא ממש- ממש מצויין הריהו summa cum laude . כל אלה מפני ש-lauda היא מ-laudare, לשבח בלטינית. ואם אנחנו כבר בלשון זו, ראוי ללמוד ולהפנים את חוכמת-החיים (במקרה זה, דווקא לא של זקנים) שתמצאו במשפט של המשורר הרומי הורטיוס: laudator temporis acti se puero , המשבח את הימים כשהוא היה ילד, או בניסוח אחר: פעם היה טוב יותר.