לא לציתות

"שֶמֶש בְּגִבְעוֹן דוֹם וְיָרֵּח בְּעֵּמֶק איָלוֹן". סוף ציטוט. איך הגענו אליו? בקריאה בתנ"ך ולא שחלילה צותתנו ליהושע בן-נון, וזו סיבה טובה לדון בציטוט ובציתות.

המילה ציטָטָה – ורק בעקבותיה הפועל לצטט – מגיעה אלינו מן המילה הלטינית citatus שהיא הטייה של הפועל citare שפירושו להפעיל, לעורר. מאותו בסיס לשוני גם המילה היוונית kinein שפירושה לנוע, וממנה נגזרו הקינֶטיקה והאנרגיה הקינטית שבה ניחן גוף מתוקף תנועתו. עם התנועה הזו אנחנו מגיעים לפועל האנגלי to cite ממילה צרפתית דומה, שפירושו לזמֵּן, לקרוא בדחיפות, לעורר – וכך גם to excite, לעורר, להלהיב. השימוש בפועל to cite במובן המקובל היום של ציטוט מילים או משפטים של אחרים הוא חדש יחסית, מן המאה ה-16. מי שקוראים הערות שוליים במאמרים מדעיים מכירים בוודאי את הסימון .op. cit , קיצור של opus citatum - ובעברית פשוט "שָם", הפנייה של הקורא לְשם, לְספר או למאמר בביבליוגרפיה או במקום אחר בטקסט. הוא תמיד יבוא אחרי הערה קודמת שבה צויין במפורש שמו של אותו ספר או מאמר, שמכונה מכאן ולהבא בקיצור "שם". .op. cit הוא אחיו של .loc. cit לקיצור של loco citate, כלומר המקום שכבר שצוטט.

את הציטוט אפשר לזהות בקלות לפי המירכאות (ביחיד מֵּרְכָה או מֵּרְכָא) המקיפות אותו. מקור המילה בצורת הכתיבה של מֵּרְכָא, אחד מטעמי המקרא המוצב מתחת לאות ומאריך את הצליל ומכאן שמו. לפני שנקבעו המירכאות, התפתחה מערכת סימונים מיוחדת כדי לצטט דברים בשם אומרם ולהביא גאולה לעולם: לפני ציטוט מדוייק היו כותבים "וזה לשונו" (או: וז"ל), ולאחר ציטוט היו כותבים עד כאן לשונו (או: עכ"ל). אבל, לא הרי המירכאות שבאות תמיד בצמד, לפני הציטוט ואחריו, כהרי הגרש הבודד ' שהופך גברת לגב', והגרשיים שקונים אותם בזוג והופכים את צבא ההגנה לישראל - לצה"ל.

מעולם הציטוט והקריאה גם הפועל to recite לדקלום חגיגי, ומכאן הרֶסיטל המוסיקלי וגם רֶצ'יטָטיב, יצירה מוזיקלית מדוקלמת שבה סגנון הכתיבה והביצוע המוזיקלי מחקים, בשירה או בנגינה, דיבור אנושי.

בעולם העסקים מדברים על "ציטוט פיננסי", financial quote באנגלית, שעניינו במכירה וקנייה של מניות, מטבעות וכו'. באנגלית, to quote פירושו לצטט ו- quotation marks הן אכן מירכאות, אבל "ציטוט מניות" בעברית נשמע מאולץ. בעסקה של מכירת שקלים ורכישת דולרים, הציטוט נוקב את כמות השקלים שמוכן המוכר לקבל עבור דולר אחד (וזהו ציטוט מויקיפדיה) ולכן נראה שה-quote מתייחס לכמות, כמו במילה quota, מכסה – ולא לציטוט כמו זה של טקסט. גם המילה הלטינית quotus שממנה נוצרו שתי אלה פירושה כמה, how many.

דווקא לציתות – שאין לו כל קשר לציטוט – יש מקור עברי נאה, השורש צות, להאזין, אח לשורש צוֹת בערבית הנהגה s'out כמו בתחנת הרדיו המצרית "צוְּת אלערּב", קוֹל עֲרָב. מן השורש הזה נגזרו גם המצותת שמאזין לאחרים – וגם הצייתן שמציית, שומע בקולם של אחרים ועושה כדבריהם. סוף ציתות.