חד וחלק

"אֵּין סכִין מִתְחדֶדֶת אֶלָא בְּיָרְֵּך שֶל חֲבֶרְתָהּ, כְָך אֵּין תלְמִיד-חָכָם מִתְחדֵּד אֶלָא בּחֲבֵּרוֹ“ אומרת הגמרא. חדי-עין שביניכם בוודאי השלימו תלמודם בּמשנה "אין אשה מתקנאה אלא בירך חבֵּרתהּ" שנאמרה דווקא על אסתר המלכה, ועמדו על ההבדל החד בין הדברים – ועל הצורך להקדיש דיון שבו נחדד כמה שאלות.

מאחורי השנינות והחידודים נמצא השורש חדד וממנו נובעים כל הביטויים החדים שנקשרו בו – ואין להם כל קשר לביטויים דומים כמו חד-סטרי או חד-אופן, שהם קיצור של המילה אחד, וההבדל הוא חד-משמעי. גם אין צורך באבחנה חדה מאוד כדי לראות שביטויים "מחודדים" הם בעלי גוון חיובי: אדם חד-עין או חד-אוזן נתפס בעינינו כבעל תכונות טובות, "מושחז" ושנון. לעתים מצטרף לכך שהוא גם חד-תפיסה וחד-שכל – ובוודאי הוא טוב מהיפוכו, אדם קהה-חושים. מעניין, שהחדות יכולה להתבטא בחוד נקודתי – "שפיץ", שגם הוא, בשפה חיילית, שם תואר חיובי, ואפשר שהוא משרת בפלחו"ד, פלוגת-החוד – וגם בחדות של עצם מאורך כמו להב של סכין. השורש חדד מובלע במשמעות של גבול חד שמפריד בין דברים, וכך בערבית "חארֶס אל חוּדוּד" הוא משמר הגבול.

"ויִחדְ יִתְרוֹ על כָל הטוֹבָה אֲשֶר עָשָה יְהוָה לְיִשְרָאֵּל אֲשֶר הִצִילוֹ מִיד מִצְרָיִם" מספרת התורה, ורש"י קורא כך את הפסוק: "נעשה בשרו חידודין חידודין, מיצֵּר על איבוד מצרים". אולי יתרו תומך בחתנו משה, אך יחד עם זאת חש ממש על בשרו צער על נפילתם של המצרים.

שימוש מעניין שנזנח בלשון ימינו הוא כד, היפוכו של חד: "ואלו הן סימני ביצים: ... ראשה אחד כד וראשה אחד חד – טהורה; שני ראשיה חדִין ושני ראשיה כדִין – טמאה" נאמר במסכת עבודה זרה. ומכאן, לגיאומטריה אשר מחדשי הלשון העברית בימי הביניים נצרכו לחדד את מוחם כדי להמציא לה מונחים חדשים. "והדרך השלישי יקרא חד-המקצוע, כי כל מקצועותיו [זוויותיו] חדים" כותב הפרשן וההוגה המופלא ראב"ע, ר' אברהם בו עזרא, בן המאה ה-12 (הידעתם שחקירותיו באסטרונומיה זיכו אותו שעל שמו יש בירח מכתש Abenezra ?) הגיאומטריה אימצה גם את הזווית החדה לצד הישרה והקהה, אך בנייטראליות ובלי לקבוע מי טובה יותר. ובמעבר חד, כמו שאומרים אצלנו בשידורי החדשות, השם חדאד, נפָח בערבית, שקיים אצל יהודים וערבים כאחד, מלמד שהיו חרשי-ברזל, וייתכן גם מפני שעסקו ביצירה של כלים חדים ומושחזים, אף שאין לכך הוכחה חותכת.

בלשונות הזרות יש הבדל חד במקורות המילה שפירושה חד או חוד: באנגלית, למשל, ובכלל בלשונות הצפון, sharp ודומותיה נלקחו משורש לשוני שפירושו לחתוך, ו"אחראי" למילים רבות מאותו עולם-תוכן, ובהן short – וגם carnage, טֶבח-בשרים, וגם scrap, חתיכה קטנה, פסולת. באיטלקית לעומת זה, affilare, להשחיז, בא מ-filum, חוט בלטינית, כי פעולת ההשחזה יוצרת מעין חוט (חוט-השְערה?) בקצהו של העצם המחודד. מאותו filum, כפי שנכתב כאן בהזדמנות אחרת, בין השאר המילה file, קובץ, לציון החוטים שבהם אגדו את המסמכים – וגם filet, כי את הבשר קושרים בחוט (אבל file, פצירה שבה משחיזים ציפורניים למשל, היא ממקור אחר). הלשונות הזרות מתאחדות כשמדובר במשהו בעל קצה נקודתי חד, pointed, וגם acute, כמו כאב אקוּטי, חד, שמקורו הלשוני בלטינית acuere, להשחיז. גם לה יש קרובות לשוניות רבות שעניינן חד, דוקר וחריף, מהאקרופוליס באתונה – ועד ago ודומותיה, מחט בלשונות ה"לטיניות", שמחזירה אותנו אל החוט!