וכל העם רואים את הקולות

"הקול קול יעקב" אומר יצחק לבנו שמנסה להוליכו שולל, ואנחנו נעקוב הפעם אחר מקורו הלשוני של הקול ועקבותיו כדי לגלות (כמעט) הכל על הקול.

עולמנו מלא קולות: כאלה של ענוֹת גבורה ואחרים של ענוֹת חלושה; קול רעש גדול שהנביא שומע, ואחריו קול דממה דקה; קול רינה וישועה וגם קולות נכאים. המילה קול מתארת גם רעש וצליל כלשהו, וגם את זה המיוחד שמשמיע אדם. הקול הוא גם עמדתו של אדם, וכשמדברים על קולות החיילים אין מתכוונים לצלילים שהם משמיעים אלא לעמדתם כפי שהיא מתבטאת בקלפי. וכך גם כשאנחנו שומעים בקולו של מישהו – ולאו דווקא את קולו ממש. הקול קרוב לדיבור, וכך גם המילים המציינות אותם, בעברית וגם בשפות אחרות. קול בעברית קרובה למילה הערבית קאל, אמר. מילון בן-יהודה מציין כי אף שבעברית לא נשמר הפועל קָל במשמעות אמר, שקיים בערבית, הרי את המילה קול יש לראות כהתפתחות של שורש זה. ואפילו מוצגת שם הדיעה שקול קרוב לקָהָל ולפועל להתקהֵּל "ויהיה עיקר משמעותו קרא לאסיפה, הזעיק". והמקהֵּלה הריהי חבר בני-אדם שהתקהלו וביחד משמיעים קולות-שירה, אף שראוי לציין כי בתחילה, לגוף כזה נקבע השם תזמורת (כי הרי הם מזמרים), שעבר אחר כך לחבר המנגנים בכלים ולאו דווקא שרים. ועוד אומר המילון בהסתמכו על מילים דומות בערבית, שאפשר כי הפועל קָול שאינו נמצא בשימוש, התגלגל לקָבל, צעק על מישהו.

מן הקול גזרו את הקולָן, דִיאפזוֹן בלעז, כלי מתכתי בצורת מזלג שמפיק צליל המשמש לכיוון כלי התזמורת וגם קולות הזמרים. בן-יהודה ניסה לחדש את המָקוֹלִית כשם עברי לגרמופון, אך נראה שלא היה מספיק קוֹלני במאמציו ועוף השמים לא הוליך רחוק את קול המקולית. מבחינה זו, שָפר חלקם של הקולנוע והרְשמקול.

vox, קול בלטינית, אף היא משמשת במשמעות של עמדה, דעה – וגם במשמעות הבסיסית של קול, ובכלל זה קול אנושי. על עוצמת דעתו של הציבור הגדול כבר נאמר "קול המון כקול שדי", ואף שהאמרה נראית לכם כאילו נלקחה מפרקי אבות – הרי המקור שלה, Vox populi vox Dei, הוא בכתבי מלומד נוצרי מהמאה השמינית, והנוסח העברי בא רק מאות שנים אחריו. מפורסם לא פחות הוא הכלב המאזין לאדוניו משפופרת המָקולית, His master’s voice, שהיה עם השנים לענק התקליטים והמוזיקה HMV. והכל, מן הפועל הלטיני vocare, לקרוא, להקהיל, כמו בעברית. מכאן ה-advocate, עורך הדין, advocatus במקור, זה שקראוּ לו להעיד ולייעץ. וכשמשהו בלתי ניתן לשינוי, להחזרה, "לקריאה בחזרה", הריהו irrevocable. וקרובה לו הפרובוקציה, גם היא מ-vocare, והיא "קריאה קדימה", זימון, איתגוּר. ואותה התקהלות שראינו בעברית מן השורש קול שנדד לקהל – קיימת גם באנגלית במילה convocation, אסיפה.

כמובן, המילה voice היא משורש זה – ואפילו vowel, תנועה בהיגוי המילים, החלה את דרכה כ-littera vocalis , אות קוֹלית. ואם יש לכם שאלה בנושא, אתם יכולים להפנות אותה לדובר. באנגלית העדיפו את המילה spokesman (או בגרסת הפוליטיקלי קורקט, spokesperson) – אבל הלשונות הלטיניות נצמדו לשורש הלשוני, ובספרדית הדובר הוא portavoz, נושא-הקול, שמגלם בשמו גם את הדיבור, הקול, היוצא מפיו – וגם את העמדה שהוא מייצג. ולבד שלא יצטרד, ולא יוכל ליטול חלק בשירת המקהלה השרה את המילים מתוך הרקוויאם voca me cum benedictus, "עת המקוּללים מוּשתקים ונידונים בלהבות חריפות / צרפֵּני [קרא לי] אל הברוכים".