אלביס, סטאלין ומערכת השמש

ה"רגע" הזה מלווה את השמש במסעה הארוך מחצרות מלכים במצרים העתיקה ועד ארמון ורסאי, מהקרמלין ועד רמת הגולן, ומגיבור מקראי ועד לערוגת העגבניות. הנה כמה מילים חמות על החמה.

השֶמֶש מלווה אותנו כל היום ובמשך כל השנה, ואין פלא ששמור לה מקום של כבוד בהיסטוריה. שמש, שגם בלשונות של הארצות הקרובות תמצאו מילה דומה לה, שויכה מתמיד לאלים ולמלכים. למצרים הקדמונים היו כמה וכמה אלי שמש: האל רע, האל אתון (שהיה השמש עצמה), והיו גם אל השמש השוקעת ואפילו אל זוטר שתפקידו לדחוף מדי יום את השמש במסעה לאורך כיפת השמים. ארצי יותר היה לוּאִי ("המדינה זה אני") ה-14 מלך צרפת, אשר כוּנה מלך-שמש. ולמען השם: לא מלך השמש, אלא מלך-שמש, le Roi-Soleil. גם שמשון הגיבור קיבל את שמו מן הגוף השמימי, וחוקרי המקרא כבר עמדו על כך ששמו ומקום הולדתו ("בין צרעה ובין אשתאול", שם נמצאת בית-שמש) מעידים על קשר לעבודת אלוהי השמש. עובדה היא, שבניגוד לשמות של אנשים אחרים אין המקרא דורש את מקור השם, כדי למנוע קישור בין שמשון הגיבור לבין השמש, שיש בו משום תפיסה אלילית-מיתולוגית. והפרשן אברבנאל העיר: "ולא זכר [=הזכיר הכתוב] למה קראו אותו שם".

בקפיצת-זמן אנחנו מדלגים לשמש אחרת, "שמש העמים", החבר יוסף ויסאריונוביץ' סטאלין, שעזב את העולם בשנת 1953. אבל בניגוד למיתוס הרוֹוח, הכותרת הראשית של עיתון "על המשמר" ביום מותו לא היתה "שמש העמים שקעה", וגם לא מודעת האבל שפרסמה מפ"ם. גם התמונה הנראית כאן, היא צירוף מאוחר של האמירה על "שמש העמים" – לכרזה שפורסמה כשמלאו לסטאלין 70 שנה, חמש שנים קודם למותו.

את בית-שמש כבר הזכרנו, ולא רחוק ממנה צומת שמשון – ובצפון הרחוק מג'דל שמְס, הלא היא מגדל-שמש.

שמש אחת – אבל שְמשוֹת רבות, ומכאן גם המושג ההלכתי "בין השמשות" שהוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה, וחשיבותו בין היתר בקביעת הזמן המדוייק של כניסת השבת ויציאתה. ההקשר הזה אולי פחות מטריד אתכם, אבל נקיון השמשות דווקא כן. ובאמת, מהיכן שִמְשָה כדי לציין את הזגוגית הקבועה בחלונות הבית והמכונית? שמשה, אומר המילון, היא טבלה עגולה מבריקה בשמש, שהשתמשו בה כְנוֹי בבניין; באנגלית היא נקראת sun-disc וכך גם בשפות אחרות. עם הזמן הוצמדה המילה לזגוגית החלון, שנקראה שמשה גם היא. שמשיה היא אחותה הקיצית של המטריה, וגם השָבִיס מגיע מכאן: קישוט לראש האשה כנראה בצורת עיגולים בדמות שמש קטנה – ובצרפתית ייקרא petit soleil. הנביא ישעיהו מדבר על "השְבִיסִים וְהשהֲרֹנִים", שעניינם שמש וסהר, ירח.

כשהשמש עומדת ברום השמיים זהו הזמן לעבור אל הלועזית אשר שאבה מן השמש הלטינית sol - וכך נוצרו התאוּרה הסוֹלארית הממירה את קרני השמש לאנרגיה חשמלית; הסולאריום שהוא חדר המגורים העליון שנועד לקלוט את קרני השמש; ואפילו צמחי העגבניה והפלפלת שייכים למשפחת הסולניים, Solanaceae, כנראה בגלל דמיון הפרחים של כמה מבני המשפחה לקרני השמש. החמניה (לא ממשפחת הסולניים) שעוקבת אחרי השמש היא sunflower באנגלית ו-girasole באיטלקית, סובבת כמו הג'ירוסקופ וכמו המירוץ Giro d’Italia. המילה sol נגזרה משורש לשוני שיצר גם את sun המוכרת וגם את helios היוונית, שממנה נגזר שמו של היסוד helium שנקרא כך כי נתגלה לראשונה בספקטרום של השמש – וגם הֶלְיוֹפוֹליס במצרים העתיקה, העיר שעליה הגן אל-השמש, וגם שמה של שכונה בקהיר.

O Sole Mio' כתבו קאפוּרוֹ ודי קפוּאָה כבר ב-1898, ואת ההלחנה של השיר המזוהה ביותר עם נאפולי עשה די קפואה דווקא באודֶסָה, שאליה נסע עם אביו הכנר כדי להתפרנס. אבל, הוא לא קטף את פירות התהילה, מה שעשו בהצלחה רבה כל הזמרים המפורסמים, מקרוזו ועד פברוֹטי ואלביס פרסלי, ששרו מאז על "כמה יפה הוא היום שטוף-השמש".