לחישה רועמת

שלא יהייה לכם שמץ תרעומת כלפי אם "רגע" זה ייפול עליכם כרעם ביום בהיר – פשוט, מפני שהנושא הוא הרעם, קולו המתגלגל וגם גלגוליו הלשוניים.

מטבע הדברים, הרעם מלווה אותנו כבר מימי קדם, כמוהו כאחיו התאום מבחינת רגע היווצרותו, הברק, ואלוהים משתמש לא מעט באפקטים אור-קוליים. על הפסוק "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הקּוֹֹלת וְאֶת הלפִידִם" במעמד הר סיני, אומר המידרש: "וְיִשְרָאֵל שָמְעוּ קוֹלוֹ שֶל הקָּדוֹש בָרוְּך הוּא בְהר סִיני וְרָאוּ אֶת הקּוֹל יוֹצֵא מִפִי הגְבוּרָה כִבְרָקִים וְכִרְעָמִים". לרעם, אולי בגלל קולו המפחיד, מייחסת מסכת ברכות כוח מטהר ממש: "לאֹ נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָא לִפְשוֹט עקְמוּמִית שֶבלֵב". והקול הזה, קול הרעם המתגלגל, זכה לתיאור יפה של חיים נחמן ביאליק, במאמרו המכונן "גילוי וכיסוי בלשון" שעוסק בכוחן של המילים: "בשעה שנדהם... אדם הראשון מקול הרעם – "קוֹל ה' בכֹח, קוֹל ה' בֶהָדָר" [בספר תהילים] – ובנופלו על פניו, מוכה תמהון ואחוז חרדת אלוהים, פרצה אז מפיו מאליה – נאמר, בחיקוי לקול הטבע – מין הברה פראית, מעין שאגת חיה, קרובה לקול "רְרְ" – זה הנמצא בשמות הרעם של הרבה לשונות".

בשורש רעם עיקר העניין הוא לאו דווקא במשמעות של מה שבא אחרי הברק. עליו אומר מילון בן-יהודה, "רעם הים, גער, השמיע שאון ורעם". עניין הגערה והתרעומת חוזר שוב ושוב במקורות וגם בהסברים המילוניים, "הִרעים אדם את חברו, עשה לו דבר להכעיסו, נגד רצונו ורוחו". מכאן כמובן גם המילה תרעומת. מי שמתרעם עושה זאת בקול רועם – כך הדבר בכל לשונות האיזור, ישנות כחדשות – ולפי אותו היגיון לשוני גם בשפות אירופה: בתיאטרון היווני היתה מכונה בשם ברוֹנְטֵיֹון שבאמצעות אבנים וכדורי מתכת שהיו בה השמיעה קולות רעם. שמה נגזר מן המילה היוונית לרעם – וממנה נגזרה המילה האיטלקית brontolare, להתרעם, "להשמיע קולות". tuono, רעם באיטלקית, ממקור לטיני, ו-tono (שתי צורות חליפיות באותה משמעות) דומות בצליל – והן גם מאותו עולם תוכן שמחבר בין טון-הדיבור, התווים שהם tones באנגלית, והרעם. מאותה משפחה לשונית גם Thursday ודומותיה בלשונות הצפון, משמו של אל הרעם Thor. הקולות הם מן הפועל הלטיני tendere, למתוח (שממנו למשל tension באנגלית, וגם טונוס-השרירים), כי פעולת הקול נעשית על ידי מתיחה והרפייה של מיתרי הקול, והקדמונים האמינו שהרעם הוא כוח בשמיים שהיה מתוח וכלוא עד שנפרק בקול רעם אדיר. והכל, בעקבות היוונית העתיקה tonos שפירושה משיכה.

אנחנו חוזרים למתרעמים: "ויִֹּלנוּ הָעָם על מֹשֶה לֵאמֹר מה נִשְתֶה" נאמר במקרא מייד אחרי שירת הים והיציאה ממצרים. מפרש רש"י: "לְשוֹן נִפְעָל הוּא וְאִתְרעֲמוּ, וְכֵן דֶרְֶך לְשוֹן תְלוּנָה לְהָסֵב הדִבוּר אֶל הָאָדָם – מִתְלוֹנֵן, מִתְרוֹעֵם וְלאֹ אָמר לוֹנֵן, רוֹעֵם". אז כולם במשחק הזה: העם רועמים-מתלוננים; וגם "יִרְעם היָם וּמְלֹאוֹ", הפעם במשמעות של יסער, יהום, בספר תהילים וממנו לשיר הידוע; ובאותו ספר גם "קוֹל יְהֹוָה על המָיִם אֵל הכָבוֹד הִרְעִים יְהֹוָה על מיִם רבִים".

אמנם הם צמד-חמד שתמיד מגיע ביחד, אבל, לברק יש יחסי ציבור טובים בהרבה, אם נשפוט לפי שכיחות שם המשפחה: 7,772 משפחות בישראל נקראות ברק – לעומת 37 בלבד עם השם רעם. אולי בגלל מה ששוררו עליו יהונתן גפן ודיוויד ברוזה: "לעתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד".

אתנחתא קלה שייכת לקול הרע"מ (רפובליקה ערבית מאוחדת) מקהיר, אפיק השידור שבו מצרים וסוריה שידרו בעברית בסוג של מלחמה פסיכולוגית. הגיחוך שהעלו השידורים גדל במלחמת ששת הימים כשהשדרנים התפארו בהצלחות דמיוניות בשדה הקרב. "הערבים מתקדמים בכל החזיתיות" (כך במקור) הוא הציטוט הזכור ביותר משידורי ההבל האלה, שאפילו זכו לתקליט-מזכרת.

איך לא, ברור שקולות הרעם נקלטו היטב גם בצבא, שברקים ורעמים מלאכותיים הם חלק משגרת יומו. כך נוצרו הפתיל הרועֵם שמשמש את החבלנים; המרעוֹם שבראש הפצצה וגם התותח המתנייע "הרועם" שפותח בישראל. וכדי לא להרעימכם יותר מדי, מוטב שניפרד כאן בלחישה רועמת.