והפעם: שמח אצל הצמחונים

איזו שמחה! הפעם נשמח להעלות כאן כמה דברים מעניינים סביב השורש שׂמח ולקוות שתשמחו בהם. יהיה שמח.

את הפגישה שלנו עם השׂמחות למיניהן אנחנו פותחים במילונים, אשר קושרים בין השורש שמח לשורש צמח. חוקר המילים ארנסט קליין, אחרי שהוא מוצא מקבילות צליליות ותוכניות לשורש שמח בשפות כמו ערבית ואוגריתית, משווה את השמחה-צמיחה בעברית, לתופעה דומה באנגלית בביטוי elated high time ובגרמנית Hochzeit, חתונה, ומילולית: זמן גבוה. אם תרצו, השמחה היא הרגשה וחווייה מרוממת. גם עורך מילון בן יהודה מחדד את הקשר המעניין הזה: "בערבית שמח פירושו: היה רם, גבה, ובקרוב לכך". "ומשמעות זו היא המקורית גם בעברית. מתוך הצירוף שמח ליבו של אדם במשמעות רם ליבו, נולדה משמעותו השכיחה של הפועל, מעין התפתחות זו בשורשים מקבילים בלשונות הרבה. ויש לראות את השורש, כדעת כמה חוקרים, כקרוב אל צמח".

למרבה המזל, החיים מזמנים לנו הרבה הזדמנויות – לא את כולן אנחנו משכילים לנצל – לשמוח. ולכן, במקורות ובביטויים השגורים תמצאו הרבה שמחה. "לָכֵן שָׂמח לִבִי ויָגֶל כבוֹדִי" אומר משורר תהלים; "ושָׂמחתָ לִפנֵי יהֹוָה אֱלֹהֶיָך בכֹל מִשלח יָדֶָך" לפי ספר דברים; וכמובן "ושָׂמחתָ בחגֶָך… והָיִיתָ אךְ שָׂמֵח" שנאמר על חג הסוכות אבל יפה לכל החגים שאנחנו מברכים בהם "חג שמח". קֹהלת, החכם באדם, אחרי שסיפר כמה כסף וזהב אסף וגם פרדסים וגנות, מסכם היטב: "לאֹ מָנעתִי אֶת לִבִי מִכׇּל שִׂמחָה כִי לִבִי שָׂמֵח מִכׇּל עֲמָלִי וזֶה הָיָה חֶלקִי מִכׇּל עֲמָלִי".

השמחה היא לא רק מה שאנחנו חשים אלא גם האירוע: כזו היא שמחת בית השואבה, וכאלה הם האירועים שחוגגים באולמי-שמחות. היא יכולה גם להיות שמחת-עניים, נחמה שמוצאים אנשים במצוקה וגם חסרי-כל בדברים שוליים וחסרי-חשיבות בעיני אחרים. אבי הביטוי הוא ר' שמואל הנגיד בן המאה ה-11 שכתב: "וסוֹפוֹ יוֹם גאֻלָה, יוֹם שׂמָחוֹת, / כיוֹם שִׂמחת עֲנִיִים בקצִירָה". לקדמת הבמה הובא הביטוי בספרו של נתן אלתרמן "שִׂמחת עֲנִיִים" שראה אור בשנת 1941.

ויש גם שמחה, שמן הראוי היה לוותר עליה. כזו היא שמחה לאֵיד, הנאה מאסון (אֵיד) או מצער שפוקדים אדם אחר, ועליהם אומר ספר משלי: "שָׂמֵח לאֵיד לאֹ יִנָקֶה", ומסכת אבות מוסיפה על כך: "בִנפֹל אוֹיִבךָ אל תִשׂמָח וּבִכָשלוֹ אל יָגֵל לִבֶךָ".

למרבה המזל, כשהשמחה שוֹרָה במעונם, דאגו דוברי השפה העברית למילים נרדפות לשמחה, ומידרש אבות דרבי נתן אף פירט אותן: "עשרה שמות נקראת שמחה, אלו הן : ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדווה, תפארת, עליצה". שש מן המילים האלה באות גם בברכה השביעית משבע ברכות הנישואין. ובשכונת נווה-עמל בהרצליה תמצאו בסמיכות מקום זה לזה את הרחובות רינה, חדווה, דיצה, וגיל. גם שמחה וששון יוצאים קבוע, וכך גם גיל וגילה.

מה ואיך תורמת ערב הסעודית לשמחה זו? הרומאים קראו לה Arabia Felix, ערב המאושרת, ומ-felix הלטינית קיבלנו את felicity, אוֹשר. לכן, גם רבים מאלה שנושאים את השם פליקס עברתו אותו לאָשֵר. על לאה, אמו של אשר המקראי, אומר פרשן המקרא מלבי"ם: "יש הבדל בין אושר ובין הצלחה. שההצלחה היא בענייני העולם, והאושר הוא באושר הנפש. אמרה: הגם שאיני מצלחת כי אישי לא יאהב אותי, אני מאושרת". התימנים, שכניהם של הסעודים בחצי האי, היו כנראה לא-פחות מאושרים ושמחים, כי ימאנה, מילולית פנה ימינה, פירושה היה מאושר. השמחים והמאושרים היום היו בעבר gay – ממקור לשוני לא ידוע, אבל עם מילים דומות בשפות הלטיניות - עד ש"הופקעה" לתיאור זוגות חד-מיניים. אבל בעברית "עליז" במשמעות זו לא נקלט.

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" שר אריק איינשטיין למילותיו של יהונתן גפן והלחן של שם טוב לוי. נקווה, שגם יהיה.