מעז יצא מתוק שלי

"מְתוּקָה שְנת הָעֹבֵּד אִם מְעט וְאִם הרְּבֵּה יאֹכֵּל וְהשָבָע לֶעָשִיר אֵּינֶנוּ מנִיח לוֹ לִישוֹן". נאמנים לאזהרתו של קהלת בן-דוד, נפנה הפעם למחלקת המתוקים ונבדוק אם באמת מים גנובים ימתקו.

מתק, השורש שעומד מאחורי מתק-שפתיים זה, קיים באותם משמעות וצליל בלשונות אחדות באזורנו, עתיקות כמו אוגריתית, ארמית ואכדית, וחדשות יותר כמו ערבית (דברים שאנחנו יודעים בזכות גדולי הלשון אליעזר בן-יהודה ואחריו ארנסט קליין, ימתקו להם רגבי עפרם). מחקרים כבר הראו, שאפילו עוּברים בבטן אימם אוהבים מתוק, ועל-כן לא ייפלא שהעולם כולו אוהב מתוק וגם הלשון מאמצת חיבה זו: מתוק הוא לא רק מה שאינו חמוץ או מר, אלא כל מה שעדין, אהוב, נעים וכדומה. וכך לא רק בשמות תואר וחיבה: גם האסיר מחכה להמתקת דינו, ולא ע"י הוספה של ממתיק. ולמרות שרב מספרם של אוהבי מאכלים מלוחים, לא יעלה על דעת איש לומר שהמליחו את גזר הדין בכך שקיצרו את המאסר, ובוודאי גם אוהבי ה"חמוצים" לא יטענו כך, שהרי יחמיצו את העיקר.

"אמרה יונה [מסיפור נח והתיבה] לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרוּרים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם", מספרת הגמרא. אבל המקרא מעדיף דווקא את הביטויים שבהם המתוק הוא טוב ורצוי: "כְתפוּח בּעֲצֵּי היער כֵּן דוֹדִי בֵּּין הבָּנִים בְּצִלוֹ חִמדְתִי וְיָשבְתִי וּפִרְיֹו מָתוֹק לְחִכִי" בשיר השירים. ולא רק הפרי מתוק אלא גם, שוב בפי אמן המילים שלמה המלך, "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לעֵּיניִם לִרְאוֹת אֶת השָמֶש".

אמתיק לכם סוד: המתוק אהוב ומקובל לא רק אצלנו אלא בעולם כולו. בלשונות רבות נגזר שמו מן הלטינית dulcis, מתוק. האיטלקים לקחו ממנה את ה- dolce vita, וגם את dolce far niente, הבטלה המתוקה. מעניין, ש-dolce הוא גם מתוק – וגם עוגה. וזה ההקשר ל-dulce de leche, ממתק (יש שהוא קרוי ריבה) עשוי מחלב. ואם כבר אנחנו בעסקי מזון, המבוגרים בינינו זוכרים בוודאי את שקיות החיטה התפוחה "שמחה זיזי מותק". לפי "איפה היינו ומה עשינו" ספרם של דוד טרטקובר ואמנון דנקנר, "גברת שמחון מרחוב גאולים 40/ב' בקריית גת ילדה שלישיה של בנות, קראה להן שמחה, זיזי ומותק והן קיבלו אספקה שוטפת חינם של המוצרים עד הבת מצווה".

נחזור ללועזית כדי לומר ש-dulcis נגזר משורש לשוני מוקדם יותר שהביא לנו גם את המילים היווניות שעניינן מתיקות והשלכותיה: הגלוקוזה (שנגזרה מ-glykys, מתוק ביוונית) והמדד הגליקֶמי (המוכר היטב לכל מי שסובלים מעודף סוכר בדם), והגליצֶרין – וגם שמה של גְליקֶרִיה, הזמרת היוונית המתוקה תרתי משמע. שמות הם שדה פורה לגידולים מתוקים, וכאן תמצאו בין השאר את זיס, זוסמן וזיסוביץ, כולם מ-ßüs הגרמנית, קרובה לשונית ל-sweet האנגלית – וממנה הכינוי זיס'לה לחמודי המתוק שלנו. גם הספרות והאומנות לא פסחו על המנה המתוקה, והעניקו לנו את דוּלְסִינֶאָה, מושא-אהבתו של דון קישוט – ואת Irma La Douce, בצרפתית. Dulcis eloquentia, verba dulcia, vox suavis – דיבור "מתוק", מילים מתוקות, קול מתוק – נחשבו כבר בימי יוון העתיקה תכונות ראויות לנואם. גם המילה האחרונה, suavis, כמו באנגלית suave, עניינה במתיקות, וממנה המילה האנגלית persuasion, שכנוע, מכך שדברים הנאמרים בצורה "מתוקה" (הביטוי מתק-שפתיים לוקח את זה מעט רחוק יותר) אכן ישכנעו. ובלשון ספר משלי: "מעֲנֶה רְּך יָשִיב חֵּמָה וּדְבר עֶצֶב יעֲלֶה אָף".

שינה מתוקה!