סינמה פרדיסו בקיבוץ אפיקים

במסע המילים השבועי שלנו נפסע מעדנות ונגיע לא פחות מאשר לגן-עדן. הירגעו, לא נגיע לעולם שכולו טוב אלא רק נעסוק במילה עֵדֶן – את הדיון במילה עידָן נדחה לעידן או לפחות לגיליון אחר - ובדרך נעבור במושב עֲדָנים בשרון, ביישוב פוריידיס למורדות הכרמל (אולי מן המילה פרדס, "גן עדן קטן" בפרסית, שהיתה ל-paradise באנגלית) ובקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן.

עֵדֶן פירושו עונג והוא נסמך על השורש עדן שעניינו תענוג והנאה, ולכן מברכים עם האכילה "אֲשֶר בָרָא מינֵי מַעֲדָנים לְעַדֵן בָהֶן נֶפֶש כָל חַי. בָרוְּך אַתָה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל מַעֲדָנֶיהָ". קרובות לו המילים עֶדְנָה ועָדין וגם עידוּן (סוּבלימציה), מונח מתחום הפסיכולוגיה שפירושו הפניית הכוחות המנטליים של אדם מפעילויות שנתפסות כשליליות לכאלה שהן חיוביות ומקובלות מבחינה חברתית. הצירוף הכי מפורסם הוא גן-עדן, בין כשהוא נוגע לטעמם של מאכלים – טעם גן-עדן – ובין כשהמדובר במקום השמור לצדיקים בעולם הבא. לא ייפלא על כן, שתמצאו אותו בכל מקום אפשרי: חנות במרכז ירושלים בסביבה שמזכירה הכל חוץ מגן-עדן; פרח יפהפה בשם ציפור-עדן; ואפילו מפעל לירקות קפואים ואין-ספור עסקים בתחום המזון. ולא במקרה: סעודת שור הבר ולווייתן היא כינוי לסעודה שיערוך הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, בימות המשיח או בתחיית המתים (וכי חשבתם שיסתפקו במעדני-חלב דלי סוכר ושומן?) לצדיקים, כידוע, מזומן גן-עדן שבו ייהנו מזיו השכינה, להבדיל מן הרשעים שיירשו גהינום. מכאן "בְגַן-עֵדֶן תְהֵא מְנוּחָתוֹ" בתפילת "אל מלא רחמים".

ראוי לדייק ולומר כי עֵדֶן הוא שמו של המקום שבו קבע אלוהים את מקומו של הגן שבו שיכן את אדם הראשון ומשפחתו, "וַיטַע יְהוָה אֱלֹהים גַן בְעֵדֶן מקֶדֶם וַיָשֶם שָם אֶת הָאָדָם אֲשֶר יָצָר". איפה היה הגן? בחרו לכם את הגרסה הנראית לכם: יש האומרים בדרום-מזרח ים המלח; יש אומרים באיזור סדום; ויש מצפינים ומדייקים יותר: מאחורי בית הקברות של קיבוץ אפיקים. ואולי באיזור הנהרות פרת וחידקל? אומר פרשן המקרא רד"ק על שם הגן: "ועדן – שם מקום, נקרא כן על שהיה מקום דשֵן ושמן, וצמחיו עדן ותענוג לגוף – בנראה, ולנפש – בנסתר".

כך או אחרת, מעניין בהרבה לבדוק איך מציון מקום גיאוגרפי – מפנק ועמוס במעדנים ככל שיהיה – נכרך הגן, הרבה יותר מאוחר מזמן הסיפור המקראי, בכל הנושא של שכר ועונש, והגיע לתיאוריה וגם לפרקטיקה של הדתות הגדולות. אחרי שאדם אכל מן הפרי האסור אלוהים הגיב מייד "וַיְשַלְחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהים מגַן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶר לֻקַח משָם". הוא גורש – אבל לצדיקים יש סידור עם פטירתם, ובתחיית המתים, לפי הרמב"ם, יתרחש "וכל המעדנים מְצוּיין כעָפָר", מה שגרם לרבי מלובביץ' לומר שאיש לא יתעניין בגשמיות ובמעדנים גשמיים כי יהיו עסוקים ושקועים במעדנים רוחניים. גם הנוצרים לא טמנו ידם בצלחת המעדנים והתייחסו ברצינות לגן העדן שמציע לצדיקים משכן קבע (לא פיזי אלא מצב נפשי) לעומת הרשעים המגיעים לגהינום. ויש גם לימְבוֹ, "מצב ביניים" לנשמות שאינן ראויות לגהינום אך גם לא יכולות לעלות לגן-עדן. בכל מקרה, מי שיגיע לגן העדן, מובטחים לו לפי הנוצרים חיי נצח עם אלוהים בתחושה של שלווה, שמחה ושלמות רוחנית .

המוסלמים, לעומת זאת, רואים את תענוגות גן העדן בצורה, איך לומר, גשמית יותר. בעיקר נסוב הוויכוח לְמה מתכוון הכתוב ש-72 בתולות, המכונות "שחורות-העין", מצפות לשהיד. הרשת מלאה בדיונים בנושא שמציג את האיסלאם והמוסלמים באור מאוד לא תקין פוליטית.

ועוד עניין לשוני קטן, המעדנים delicatessen והמסעדה-מעדניה deli כולם מ-delicate, עדין, רגיש, מעודן – מה שמאפשר לנו לחתום את הדברים בקריאה של תענוג: !delicious .