עדעד, ועד בכלל

עד כאן. עד מתי נכתוב על מילים ומקורן – ולא נקדיש כמה מילים למילה עד?

מקורה, אומרים חכמי-הלשון, בפועל עָדָה שמופיע במקרא במשמעות של (הוא) עבר, הלך, ובבניין הפעיל הֶעֱדָה במובן של הֵּסִיר, בגד למשל. צורה מוקדמת יותר של המילה שמקובלת גם היום היא עֲדֵּי, כגון עדֵּי-מרום. למילה עד שמסמנת כיוון במרחב וגם בזמן, יש תפקיד חשוב בשפה, ולא ייפלא על כן שהיא נקשרה עד בלי די לניבי לשון: עד סוף הדורות, עד כאן ועד מתי, הם רק חלק קטן מאוד, והערך המילוני הזה מלא בהם כמעט עד אפס מקום, שלא לומר עד לעייפה. עד מציין גם את הזמן לעתיד, ואם לא ננקט מועד שעד אליו מכוּונים הדברים, הריהו נצח ממש. כאלה הם הררי-עד, יער ירוק-עד והכינוי לקב"ה שוכֵּן-עד המופיע בספר ישעיהו. ובכלל, אלוהים מחובר בצורות שונות לביטוי זה: החל בתפילה שבה אומרים "כִי אתָה אֱלהִים אֱמֶת, וּדְבָרְָך אֱמֶת וְקיָם לָעד" – וכלה בשם אביעד שאותו דרשו "אבי עד שהוא קיים לעולם והוא אבי הזמן". וכמוהו, גם השמות האחרים שמרכיב זה קיים בהם, כמו גיל-עד, אחי-עד ולי-עד. מאותו עולם תוכן וקרבה מילולית גם הביטויים לָעד, לעולם וָעֶד ועֲדֵּי-עד. ומן הכיוון של המקום שעד אליו יגיעו, "שֹמֵּע תְפִלָה עָדֶיָך כָל בָּשָר יָבֹאוּ" בפי משורר תהילים. בשבע הברכות לזוג הצעיר בחופתו אומרים "והתקין לו ממנו בניין עדֵּי עד". לפי חז"ל זו הצלע שהקב"ה הוציא מהאדם ובנה ממנה את האישה, שהיא בניין עדי עד, התשתית לקיום העולם.

המילה עד כל-כך קצרה והחלטית, שהיא בסיס מצויין לסיסמאות וכותרות חזקות: "עד כאן" למוחים בהפגנות, "עד מָתי רְשָעִים יעֲלֹזוּ" בתהילים, "שירים עד כאן" לספר שירים – וכלה בקריאה הרטורית "עד מתי?" בפי חיילים בשירות סדיר שתאריך השחרור שלהם קרֵּב.

בלשון המודרנית רווח מאוד הביטוי "ועד בכלל" – שמופיע כבר בתלמוד בתצורה "עד ולא עד בכלל" וגם בתצורת "עד ועד בכלל" – וההסבר היפה של מילון בן-יהודה הוא זה: "[זו] מילת היחס להראות הגבול במקום ובזמן שאליו יגיע דבר, ובניגוד ל- אֶל, יכלול על-פי רוב גם אותו הגבול". ומה נאמר על ביטוי שמשמש אותנו גם היום? שהוא עדְכָני, כמובן תולדה של עד כאן. היה מי שהציע לקרוא ל"מְסמנת" בספר, זו שמניחים במקום שאליו הגענו בקריאה – עדְכָן.

את השאיפה לנצחיות וחיי-עד תמצאו בשם הצמח עדְעָד )השם המדעי Limonium לא מהדהד, או לא מעדעד, את הנצח!) לפי ויקיפדיה, הוא מאופיין בפרחים בעלי עלי גביע צבעוניים, הבולטים בצבעם על גבי הצמח גם זמן רב לאחר תום הפריחה ונשירת עלי הכותרת. כך נוצרת אשלייה של פריחה מתמשכת, ומכאן שם הסוג עדעד, וכן הכינוי העממי אלמוות.

הנה כי כן הלכנו כמעט עד הקצה, בתקווה שנהניתם עד-מאוד.

עדכון ממקור בלעדי: גם המילה בִּלְעֲדֵּי היא צירוף של בּל (=לא, כמו בל-ייראה) ו-עֲדֵּי, עד. בלשון קרובה לעברית, מילה דומה מאוד היא בעלת אותה משמעות, בלי. מכאן גם בלעדִיות.