בלשון המעטה

המעט הוא בעיניכם שכמעט החמצנו עד כה את הדיון בשורש מעט? מסע-המילים שיתקן מעט את המעוות יעבור מיעקב אבינו, ש"י עגנון – וצ'רצ'יל.

מעט, כפשוטו, הוא היפוכו של רב; ולכן, כאשר אנחנו רוצים לגרוע משהו נציין שהרשימה כוללת עשרה פריטים למַעֵט זה שרצינו – והיפוכו, שהיא כוללת עשרה פריטים לרבות זה האחד. לפי אותו היגיון, כשנרצה להקטין ולגרוע נמעיט מחשיבות העניין או האדם. מילה דומה לה בצורה ובמשמעות, אבל משורש שונה לגמרי, היא קמעא בארמית: "וְכִי מָה אִכְפַת לָהֶן לָעַכְבָרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵין מֵהַרְבֵה וּבֵין מִקִמְעָא" אומרת המשנה. ובמקום אחר, במידרש: "אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא".

מעט והרבה, מעטים ורבים, היו כמובן תמיד. כאשר נָשַר המָן הפלאי על בני ישראל במדבר, נאמר: "וַיִלְקְטוּ הַמַרְבֶה וְהַמַמְעִיט. וַיָמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלאֹ הֶעְדִּיף הַמַרְבֶה וְהַמַמְעִיט לאֹ הֶחְסִיר אִיש לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ". על כגון זה אפשר להביא ממסכת ברכות, הפעם בעניין התפילה: "וְשֶמָא תאֹמַר: אֲנִי מַרְבֶה, וְהוּא מַמְעִיט - שָנִינוּ: אֶחָד הַמַרְבֶה וְאֶחָד הַמַמְעִיט וּבִלְבַד שֶיְכַוֵּין לִבוֹ לַשָמַיִם״. כאשר רצה יעקב אבינו לספר לפרעה מלך מצרים על תלאותיו, אמר לו: "מְעַט וְרָעִים הָיּו יְמֵי שְנֵי חַיַי וְלאֹ הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְנֵי חַיֵי אֲבֹתַי בִימֵי מְגוּרֵיהֶם". והסופר ש"י עגנון, בבקיאותו ובגאונותו, לקח את המשפט הזה ושם אותו בפיה של תרצה בנובלה הנפלאה "בדמי ימיה" וכתב: "בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה היתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה."

כל מה שאנחנו מביאים כאן הוא כמובן מעט המחזיק את המרובה – שגם הוא מושג הלקוח מן המקורות. איך למשל הביאו את כל בני ישראל לפתח אוהל מועד? מתרץ המידרש: "ששים רִבוא ואַת אומר אל פתח אהל מועד?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה".

ומכאן, בקפיצה לימינו ולנושאים שאין כלל להמעיט בחשיבותם. הדמוקרטיה המודרנית מבוססת השלטון הרוב, אבל יש בה גם שמירה על זכויות המיעוט. כך בארצות שונות שבהן יש מיעוטים דתיים או אתניים, ומי כישראל מכירה את הבעייה. גם בעולם העסקי שנשען על כוחו של הרוב, למשל בהצבעות באסיפה הכללית, יש, לעתים למראית עין בלבד, שמירה על זכויות המיעוט. מכאן המושג המשפטי "עושק המיעוט" - "Fraud on the minority" באנגלית – קיפוח המיעוט וניצול יכולתו של הרוב לכפות החלטות מעצם הרוב המוקנה לו בהצבעות. "מעטים מול רבים" אינה רק סיסמה של עם המגונן על נפשו, אלא גם מצב משפטי. על חובה אחרת לגמרי של הרבים עמד ווינסטון צ'רצ'יל – שלא היה ראש ממשלת-מיעוט – באמירה המפורסמת שלו: "מעולם בהיסטוריה האנושית, לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך".

so few אמר צ'רצ'יל והביא אותנו כמעט בלי שנרגיש למילה מעניינת מאוד, שמקורה הלשוני משותף למילים רבות במובן של מעט וגם קטן. הכל מתחיל בשורש הלשוני pau שממנו נגזרו כולן: למשל pauper שהוא בלטינית עני, כמו poor באנגלית, מעוּט-יכולת; למשל, המילים המשמשות בלשונות אירופה הלטינית כדי לציין מעט: peu בצרפתית, poco בספרדית ואיטלקית ועוד. הן משמשות גם כדי לציין מעט של משהו גשמי כגון ho poco fame, באיטלקית יש לי מעט תיאבון, וגם כתואר הפועל, למשל poco rápido, בספרדית מהר מדי ומילולית מעט מהר. לכן גם הוראות לנגָן המוזיקה כוללות את poco, מעט, וכך poco allegro היא הוראה לנגן מעט יותר מהר. השורש הזה מביא אותנו גם למחוזות לא ידועים: למשל, ילד שהוא קטן, מועט נוכחות, הוא pais ביוונית – וממנו גם פדגוג-מחנך שהוא מנהיג של ילדים, וגם הפדופיל שחושק בהם בצורה מעוותת. ואת כל זה תוכלו למצוא באנציקלופדיה, חינוך (ילדים) במעגל.