כן לשטחיות!

מעל פני השטח וגם מִתחת להם נבדוק הפעם באופן כמה שפחות שטחי את ההתפתחות הלשונית של בעיית השטחים, מן המקורות – ועד לתעשיית החטיפים.

הפועל שטח אינו זקוק להסברים, וגם נגזרותיו ברורות: שוער כדורגל משתטח כדי לעצור את הכדור, וזה לאחר שהמאמן שָטח בפניו את תחינתו להתאמץ יותר; המלגזן עורם על המישטח קופסאות המיועדות למשלוח; וכוחות הצבא (בשטחים?) עוסקים בפעילות שיטוח, הסרת כל המבנים באיזור מסויים, אחות רעיונית לחִישוּף של השטח מצמחייה. כדי שהדיון לא יהיה רדוד ונואשם בשיטוח הדברים, נציין כי השורש מצוי במשמעות זו גם בלשונות האיזור, והמילה הנגזרת שֶטח היא תרגום המובן ממילה דומה מאוד בערבית, שטְח, שפירושה הנוסף הוא גג (שטוח). מן השטיחה והשיטוח קיבלנו גם את השָטיח הפרסי ושטיחון-האמבטיה. לפי מילון בן-יהודה, זהו עור בהמה או שמיכה ששוטחים ופורסים על הארץ או על גבי בהמה כדי לשבת עליה. "הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם שטיחים על גב אמותיהם" נאמר במדרש רבה.

לבעיית השטח (והשטחים) ראוי להרחיב מעט את הדיבור. בהזדמנות אחרת, כשהדיון היה על המילה נפח, צויין כאן כי לפי חוקר מונחי המתמטיקה בספרות העברית בימי הביניים, המלומד גד ב"ע צרפתי, בלשון חכמים לא היתה מילה שהביעה שטח כמושג הנדסי או כמידה, אבל היו שיטות לחשב אותו. איך עשו זאת? "שברו" את השטח למִקטעים של יחידת-שטח יסודית וצירפו אותם. לכן שטח נקרא תברייתא בלשון הגאונים (המאוחרת מלשון החכמים), ושומעים בה את החילוף השכיח בין ת ו-ש, תבר/שבר. ומדוע שברו? מפני שלפני הנהגת השיטה המטרית-עשרונית לא נודע הכלל הפשוט ששטח המלבן שווה למכפלת האורך ברוחב! לימים, שטח נקרא גם מְשִיחָה, מילה שאוּלה מן הערבית, וגם קשורה לשורש מִשנאי שעניינו מדידת קרקעות. בין החכמים היהודים היתה מחלוקת, האם לקבוע מונחים שמבוססים על הערבית – או על הלשון העברית, וכך אחד מהם קרא לשטח תִשְבּוֹרֶת (מלשון מדידה בערבית) והשני שברים (מלשון שבר בעברית). לימים, מכפלה של שני מספרים נקראה גם שטח.

העיסוק בשטח, גם אם אינו שטחי, עוסק בחלק הגלוי של הדברים, שכן יש לשטח אורך ורוחב אבל אין בו עומק. לכן, מה שעל פני השטח הוא באנגלית superficial, שרואים בו רק את ה-surface. כל אחת מפניו של הגוף נקראת שִטְחָה, facet באנגלית. מכאן, שיהלום מלוטש הוא רב-שְטחוֹת, multi-faceted.

כדי לחזור לקרקע המציאות ולבעיית השטחים, נזכיר את "השטח הגדול" – היום, אזור גן הפסגה ביפו העתיקה, ובשנות החמישים והששים, מיתחם של פשע וזנות שהונצח החל ב"קזבלן", "השוטר אזולאי" וחסמב"ה, ועד השיר "אין כמו יפו בלילות". כל דור, ובעיית השטחים שלו. קפיצה חדה ביותר, ממש טיסה על שטיח-קסמים, היא מיפו אל החטיף "שטוּחים".

השטחים בהא הידיעה הם כמובן territories –משוחררים/ מוחזקים/ כבושים – מילה שהיא מ-terra, אדמה, וממנה גם terrain (מגרש, חלקת-אדמה), terrace שהיא שטח-אדמה מוגבה, טֶרָסה, מרפסת; ריצוף terrazzo; וגם Mediterranean שהוא (הים) התיכון, בין היבשות. מכאן אפילו הפועל הלא-שכיח to inter (בשונה ממילת היחס inter, בין, בצורה הרגילה) שפירושו לקבור, להכניס לתוך האדמה. area, שגם היא מילה מקובלת לשטח, היתה במקור שטח ריק אשר מה שהיה בו נשרף, מקום יבש, והמילה קרובה ל-arid, צחיח, שומם. האסיפה הלאומית בצרפת שאחרי המהפיכה קבעה ממנה יחידת שטח בשם 10( are על 10 מטרים ובסך הכל 100 מ"ר) ומאה יחידות כאלה קיבלו את השם המוכר הֶקְטאר, כי hekaton הם 100 ביוונית. צורת הקטנה של area היא areola, שטח קטן, ערוגה, וגם השטח הכהה סביב לפטמה.