שלח לחמך

השליחות שנטלנו על עצמנו ב"רגע" זה היא להראות עד היכן נשלחו והגיעו המובנים השונים של השורש שלח שמשותף לכמה מלשונות האיזור.

המשמעות היסודית מתייחסת למה שהועבר ונמסר, בין אם בידי שליח רכוב של פיצריה, ובין אם זה גט שהועבר בידי שליח: כשהוא מוסר את הגט לאשה בשם הבעל הריהו שליח הולכה, ואם הוא מקבל אותו במקומה הוא שליח קבלה. שליחים היו תמיד, בוודאי לפני Zoom והיה מקובל לומר שלא פוגעים בשליח על מידע קשה שהעביר, אבל החסינות הזו היא בערבון מוגבל מאוד.

השליח לא רק מעביר דברים שנתבקש למסור, אלא לעתים קרובות גם פועל בשמו של אדם מכוחו של הכלל "שלוּחו של אדם כמותו". לפי חוק השליחות מ-1965, שליחות היא ייפוי כוחו של שָלוּח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי, חוץ מפעולה שיש לבצעה אישית. אבל, אסור שיהיה שליח לדבר עבירה, ולכן האחריות והעונש על עבירה כזו הם על השליח, על אף שנעשתה בהוראת השולח (לידיעת ה"חיילים" בארגוני הפשע). ההלכה והחוק הרחיבו את האחריות למקרים שבהם יש גורם שלישי – למשל, בית חולים שמעסיק רופא שחוייב בפיצוי על טיפול לא נאות – וקבעו את המושג "אחריות שילוחית", במקרה זה של בית החולים.

השליח המפורסם ביותר בקורותינו היה משה רבנו שפעל בשליחותו של אלוהים: "בּאֹ אֶל פרְעֹה וְדִּברְתָ אֵּלָיו כֹה אָמר יְהוָה אֱלֹהֵּי הָעִבְרִים שלח אֶת עמִי וְיעבְדֻנִי". זהו אותו משה שביקש לא לקבל את התפקיד ואמר לאלוהים "בִּי אֲדֹנָי שְלח נָא בְּיד תִשְלָח". על כך כתב הרמב"ן שמשה התכוון "שלח נא ביד אדם מדבר צחות שיהיה כשר וראוי לשליחות נכבדת כזאת ואל תשלח ביד כבד פה וכבד לשון... כי איננו דרך כבוד ומעלה להיות שלוחך ערל שפתים כי לא ישמעו כל העמים בדברו אל המלך ויהיה זה גרעון בעיניהם".

את הקשר לאלוהים תמצאו גם בדתות אחרות. הנביא מוחמד נקרא רָסוּל אללה, שליח אלוהים. בהכרזת האמונה האסלמית, השהאדָה, המאמין מצהיר "אני מעיד כי אין אלוּה מלבד אללה, וכי מוחמד הוא שליח אללה". מן השורש של רסול, שליח, גם המילה ריסאלה, מכתב, הודעה (כן, גם SMS), כי ביסוד הדברים השליח הוא זה שמעביר מסר. בדיוק לפי אותו היגיון, השליחים שהפיצו את תורתו של ישו ומתוארים בספר "מעשֵּי השליחים", החמישי בברית החדשה, נקראים אפוסטולים, והמילה קשורה ישירות ל-epistola, מכתב בלטינית. בעקבותיהם, למיסיונרים יש mission, שליחות.

גם אצלנו, שליחים ומשלוחים לא חסרים – משליח-ציבור (ראשי תיבות השם ש"ץ) שעובר לפני התיבה בבית הכנסת, ועד שד"ר, שלוחֵּי דרבנן שיצאו בעבר ויוצאים גם היום לחו"ל כדי לגייס כספים, וגם משלח-יד זה הניב את שם המשפחה ש"ק, שליח קדוש. וביחד עם שליחי עלייה, שליחי קק"ל ואחרים, נקווה שכולם שליחי מצווה שאינם ניזוקים. השליח, מה לעשות, עלול להתרשל – "כחֹמֶץ לשִניִם וְכֶעָשָן לָעֵּינָיִם כֵּן הֶעָצֵּל לְשֹלְחָיו" לפי ספר משלי - ולכן יש לעיתים צורך לעשות את העבודה בלי מתווכים, ובלשון ההגדה של פסח: "אני ולא מלאך, אני ולא שָרָף, אני ולא שליח, אני ה' - אני הוא ולא אחר". וגם מלאך היה במקור שליח, מן השורש לאך שממנו גם מלְאָכוּת שהיא מֶסֶר וגם משלחת.

ואחרונה במשלוח המנות שלנו, מצוות שילוח הקן, לפיה מקן ציפורים אין לקחת את הציפור וגם את ביציה, אלא יש לשלח את האם, ורק לאחר מכן ניתן לקחת את הביצים או הגוזלים שבקן.