מה לגנז המדינה בכנסייה?

התגנזנו כאן היום כדי לבחון את הקשר בין השורש כנס לשורש גנז, ובדרך ניכנס לנבכי הארכיון.

הפועל כנס, וממנו התכנסות, בית-כנסת וכנסייה, קרוב לארמית כְנש במובן דומה: הוא כינס, אסף. בית-כְנִישְתָא הריהו בית-כנסת בארמית. מסכת בבא מציעא מקדישה דיון מפורט לסוגיית פירות שנמצאו מפוזרים, למי שהם שייכים, למוצֵּא או לבעלים? הדיון המרתק מתרחב לשאלה האם הבעלים הניחם שם ביודעין או שמא נפלו מידיו, והאם לנפילתם מידיו הוא יתייחס ב"יאוש מדעת" או "יאוש שלא מדעת". אחד הגורמים הקובעים בעניין (אל חשש: גם בעניין זה יש מחלוקות ודברים לכאן ולשם) הוא הזמן שבו נמצאו הפירות: האם זה ב"מכְנשְתָא דְבֵּי דָרֵּי" – הזמן של אסִיפת, כינוס, התבואה לבית הגרנות – או בזמן אחר. כדי שלא תישארו עם הספק שמנקר בלבכם, אלה דברי הרמב"ם בהלכות גזילה ואבידה: "מצא פירות מפוזרין דרך הנחה - לא ייגע בהן, דרך נפילה - הרי אלו שלו."

בהזדמנות אחרת עסקנו בשורש זה, והפלגנו מבית הכנסת ועד המכנסיים. האטימולוג ארנסט קליין אומר שהשורש גנז, שמשמעו להחביא, להסתיר – מתייחס לשורש כנס, והמובן דומה. הגנָז הוא זה שאוסף ומכנס את הדברים אל הגנזך ושומר אותם. היום, אנחנו רגילים לדבר על גנזך של מסמכים, אבל גנְזְך – זה הניקוד הנכון, ממילה פרסית דומה שפירושה אוצר – היא גם המקום שאליו מכנסים ואוספים את האוצרות. הנה כך הציע פרסי אחד, המן הרשע שמו, לּבוס שלו: "אִם על המֶלְֶך טוֹב יִכָתֵּב לְאבְּדָם ועֲשֶרֶת אֲלָפִים כִכר כֶסֶף אֶשְקוֹל על יְדֵּי עֹשֵּי המְלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִנְזֵּי המֶלְֶך". המלך אישר בטבעתו את המיכרז התפור, אבל למרבה המזל הסיפור נגמר אחרת. בגלל אופי הפריטים המאוחסנים בו, הגנזך היה תמיד מוסד חשוב לשליט, וראוי לאזכור מיוחד: "ויִתֵּן דָוִיד לִשְלֹמֹה בְנוֹ אֶת תבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָיו וְגנְזכָיו ועֲלִיֹתָיו וחֲדָרָיו הפְנִימִים וּבֵּית הכפֹרֶת" נאמר בפרק דברי-הימים שבו מעביר המלך דוד לבנו את המשימה של בניית בית המקדש. וכך, נשמרו ביטויים המלמדים על אוצרות – לאו דווקא גשמיים – שמורים וגנוזים: גנזי-מרומים הוא כינוי לגן-עדן, אוצר נשמות הצדיקים, וכאלה הם גם גנזי-הלב וגנזי הנשמה. וכך גם המדינה המודרנית שמפקידה את מסמכיה בגנזך המדינה, בית-הגנזים בשם אחר.

גניזה מיוחדת היא של תשמישי-קדושה שיצאו מכלל שימוש פולחני וכן של ספרי-קודש, ואתרי-גניזה כאלה ישנם בכל יישוב. המפורסמת ביותר היא "הגניזה הקהירית" שהיתה בבית-כנסת בקהיר, ונלווה לה סיפור מרתק של גילוי כ-280 אלף כתבים שנכתבו משנת 870 לספירה ועד המאה ה-19. "גנוּזים" נקראו גם ספרים חיצוניים שלא הוכנסו למערכת כתבי הקודש, והיו לא מעט מחלוקות בעניין. וויכוח כזה היה על כמה מהספרים שאנחנו מכירים היטב (כי בסוף לא נגנזו) וביניהם מגילת-אסתר ויחזקאל, וגם משלֵּי וקֹהלת. בעניין זה אומר התלמוד: "ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה".

הגניזה הראשונה בעולם היתה ככל הנראה של אור הגנוז: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו; כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזוֹ מהן... ולמי גנזוֹ? - לצדיקים לעתיד לבאֹ". "אור הגנוז" הוא שמם של כמה ספרים, הראשון והמפורסם בהם לקט סיפורי חסידים שכינס מרטין בובר – וזהו גם שמו של יישוב קהילתי סמוך לצפת. ומעולם הספרות גם מכון "גְנָזִים" לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה שהקימה ב-1950 אגודת הסופרים העברים.

ולפני שתגנזו גיליון זה, נזכיר את המקביל הלועזי הוא ארכיון ש"עוּברת" לארְכִיב, והוא נושא בחובו את התחילית ארְכִי – מקורי, ראשון, כמו למשל באוליגרך, וגם בארכיטקט ובארכיבישוף – להזכירנו כי הארְכוֹנִים היו השליטים בעיר היוונית העתיקה, ה-archion היה בית השלטון ו-archeia הרשומות הציבוריות, הארכיון.