מחוסר עניין לציבור

כמה דברים שנערמו והצטברו על שולחן-המילים שלנו, אפשר מאוד שיש בהם עניין לציבור – ואחד מהם הוא השורש צבר. כפשוטו, המשמעות היא לאסוף חפצים ואנשים. גם בארמית ובערבית יש לו מובן של איסוף וגם של עדת-אנשים, צִּבוּר, שעליו אמר החכם חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א): צבור, ראשי תיבות של צדיקים, בינונים ורשעים.

המשמעות התלמודית של "צִּבוּרֵּי פירות, צבורי מעות" איננה משמשת היום והיא ארכאית כמו הטלפון הציבורי. לכן נעסוק בהיבט הציבורי של השורש שביטויים ומימרות רבים נקשרו בו. בחיים הדתיים תופס הציבור מקום נכבד, כגון קרבן חטאת-הציבור שהוקרב לכפר על חטאי הקהל, וגם תענית-ציבור שהוטלה עליו, ותפילה בציבור ששונה מזו הנאמרת ביחידות. ובעניין התפילה, מי שעובר לפני התיבה הוא שליח-ציבור, המקור לשם המשפחה ש"ץ (ואולי גם המילה הגרמנית Schatz, אוצר).

בראש הקהל עומדים אנשי-ציבור שנטלו על עצמם לטפל בענייני הכלל – משימה, שיחסי-ציבור טובים לא יזיקו למי שנטל אותה על עצמו – אבל עליהם להיזהר מאוד, כי לעיסוק בענייני ציבור ובעיקר בכספי ציבור, עלולות להתלוות סטיות חמורות מדרך הישר, והדברים ידועים. בתפילת שבת אומרים: "וְכָל מִי שֶעוֹסְקִים בְּצָרְכֵּי צִּבוּר בֶּאֱמוּנָה, הקָדוֹש בָּרוְּך הוּא יְשלֵּם שְכָרָם". על כך אומר הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ: "בברכה הזו יש הדגשה מיוחדת: 'העוסקים בצרכי ציבור באמונה'. ההדגשה הזו נחוצה בדיוק ודווקא משום שיש אנשים רבים, העוסקים בצרכי ציבור שלא באמונה. כל מי שעוסק בענייני ציבור מקבל לידיו מידה כזו או אחרת של כוח, ורבים הם הפונים לעסוק בצרכי ציבור משום שזהו דבר ששכרו בצדו: הן שכר ישיר, ובעיקר - שכר עקיף. ומכיוון שהתופעה של אנשים, העוסקים בצרכי ציבור רק על מנת לקבל אחוזים מן הקופה שעליה הם ממונים, היא כל-כך נפוצה, היה צורך לחבר את הברכה הזו".

כשאומרים על אנשים כאלה, אולי בתמימות, שהציבור יבוא איתם חשבון, נזכור שכבר המידרש חשב על כך: "כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל, ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם".

עם השנים, הלכו והצטברו משמעויות נוספות לשורש, וכך קיבלנו את מצבי-הצבירה השונים של החומר; את צֶבר-ההזמנות שבידי החברה שמספקת גז במכלים ובצוֹבר; את צבירת נקודות-החובה לנהגים עבריינים – ואת הציּבוֹרֶת, התחליף של הלשונאי יצחק אבינרי ל"כלּבויניק" שבו אספו את שאריות הארוחה בשולחן. לשיח הצּבָר אין כל קשר לכאן והוא הגיע ממילה ערבית דומה, מה שלא הפריע ליחצֵּ"ן באמצעותה את מי שנולד בארץ וגדל בה, ולפי המילון "על שום שהוא נראה לעתים עוקצני ומחוצף כלפי חוץ, אך הוא טוב לב וחביב מטבעו כאותו פרי הצבר הקוצני".

לפני שנסגור את התיק הזה מחוסר עניין לציבור, נניע את החלק הלועזי באמצעות המצבר, שבעבר נקרא גם אצלנו אקוּמוּלָטוֹר, מפני ש-accumulare בלטינית פירושה לערוֹם וכך גם האנגלית to accumulate, לצבור, והכל מפני ש-cumulus היא גבעה, ערימה, בלטינית. החזאים מדברים על עננֵּי קוּמוּלוֹנִימְבּוּס ובעברית "עב חשְרָה" או ענן סופת-רעמים, שהוא ענן משקעים ערמתי ומכאן שמו: תחילית קומולוס שמציינת ערֵּימה, וסופית נימבּוּס שמציינת משקעים. (תודה, ויקיפדיה!) כדי שלא נחטא לציבור הקוראים, רק נאמר שהאקומולציה לא הגיעה לרמה הציבורית, מפני שציבור בלועזית הוא בכלל public (קרוב לשוני רחוק של populus, עם), שממנו נגזרה הרפובליקה שהיא res (עניין) + publicus, ואת העניין הזה אפשר ללכת ולחגוג ב-pub הקרוב, מותר גם עם הידוע(ה) בציבור.