גילוי נאות

עכשיו כבר מותר לגלוֹת, או לפחות לספר משהו על השורש גלה והתגלגלויותיו, גם אם בסוף הקריאה תאמרו שלא (ואולי כן?) גילינו לכם את אמריקה.

המשמעות היסודית של השורש, וכך הדבר במילונים ככל שהם מתרחקים מימינו, היא של הסרה, כגון הסרת מכסה, ורק בהמשך – גם בהתקרבנו ללשון-ימינו, וגם ברישום הערך המילונאי – הולכים ורווחים יותר השימושים של גילוי וגם של גלוּת. במילון בן-יהודה, למשל, הערך מופיע כך: "הסיר את המכסה, ושימושו בהשאלה גלה סוד, גלה אוזן". וכך, בפרק הטראגי כל-כך על שאול ודוד: "כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְכֶּם עלַׁי וְאין גֹּלֶּה אֶּת אׇזְנִּי בִּכְרׇת בְנִּי עִּם בֶּן יִּשַׁי וְאין חֹּלֶּה מִּכֶּם עלַׁי וְגֹּלֶּה אֶּת אׇזְנִּי, כִּי הקִּים בְנִּי אֶּת עַׁבְדִּי עלַׁי לְאֹּרב כַׁיּוֹם הַׁזֶּה." ושימוש לשון דומה גם בספר משלי: "גוֹלֶּה סּוֹד הוֹלְך רכִּיל, וּלְפֹּתֶּה שְפתיו לאֹּ תִּתְערב", ועליו אומר הפרשן רלב"ג: "לא תתערב עם מי שהוא גולה סוד והולך רכיל כי זה סיבה לרעות גדולות בדברים המדיניים... הוא במדרגת מי שהוא הולך רכיל שמשחית העולם ברכילותו". הסודות וגילויים אינם נשארים כמובן רק בין אדם לחברו, ועל כך בנוי גם חלק לא קטן ממערכת היחסים עם הקב"ה. בווידוי שכתב הרמב"ם לתפילת יום הכיפורים נאמר: "מַׁה נאֹּמַׁר לְפנֶּיךָ יְי אֱלֹהינוּ יֹושב מרוֹם וּמַׁה נְסַׁפר לְפנֶּיךָ שוֹכן שְחקִּים, הַׁלאֹּ הַׁנִּסְתרוֹת וְהַׁנִּגְלוֹת אַׁתה יֹודעַׁ".

ובשיר-תפילה אחר, לא פחות נפלא ומתקופה אחרת לגמרי, כתב חיים נחמן ביאליק: "וּבְעת רַׁחמִּים, בין-הַׁשְמשוֹת, / שְחִּי וַׁאגַׁל לְך סוֹד יִּסּוּרי: אוֹמְרִּים, יש בעוֹלם נְעוּרִּים – / היכן נְעוּרַׁי?"

ביאליק גם כתב ב-1915 את המסה "גילוי וכיסוי בלשון" העוסקת במילים ובתולדותיהן, וטען כי המילים בלשון אינן קבועות ונצחיות, אלא משמעותן משתנה במשך הזמן, בין אם מסיבות של השתנות השימוש בהן בשפת היומיום, או מסיבות של התיישנות ושחיקה. (ותודה לוויקיפדיה על הסיכום הממצה. היא ממש נס גלוי).

האירועים ההיסטוריים גם היקנו מובן ומעמד אחר לשורש, בעקבות הגלויות השונות שידענו, שלקחו את המשמעות של ההסרה, ההוצאה – למה שקורה לבני אדם. "וַּׁיִּגֶּל יְהוּדה מעַׁל אַׁדְמתוֹ" בספר ירמיהו הוא רק אחד מאזכורים רבים במקרא, וכמובן גלוּת בבל. לימים, הועתק המונח ל"גלות בבל של האפיפיור" )1309-1378( כאשר האפיפיורים נאלצו לעקור מרומא לאביניון שבדרום צרפת.

מה שמגלים אותו הוא נגלֶּה או מגוּלֶּה, וכך, שוב על דוד המלך, אמרה בציניות מיכל בת שאול, ושמרה על המשמעות של מי שהסיר מעל עצמו את מה שמכסהו: "מַׁה נִּכְבַׁד הַׁיּוֹם מֶּלְֶּך יִּשְראל אשֶּר נִּגְלה הַׁיּוֹם לְעיני אַׁמְהוֹת עבדיו כְהִּגלוֹת נִּגְלוֹת אַׁחַׁד הרקִּים". אגב, לשורש גלה קרוב כנראה השורש גלע, כשחושבים עליהם במובן של מה שהופיע וצץ, כגון מחלוקת שנתגלעה.

מן ההיסטוריה הגענו לדור התגליות של התקופה המודרנית, גילוי אמריקה וגילויים אחרים – כשההגליות והגלוּיות מכל העמים, יהודים ואחרים, אינן נפסקות לרגע – אבל אנחנו כבר בתקופה חדשה, שבה שולחים גלויות-דואר (שתוכנן גלוי, בנגוד למכתב חתום), ובה מגיעים מאות אלפי צעירים יהודיים לישראל במסגרת פרוייקט "תגלית" החשוב כל כך. וגם, רבים נוסעים לספארי באפריקה לגילוי אריות (סתם חידוד לשוני, אבל זו היתה כותרת ה"פרומו" בגיליון הקודם).

ההיגיון הלשוני שמאחורי הסרת המכסה והגילויים הגיאוגרפיים עובד בדיוק באותה צורה בלשונות אחרות: discover פירושו להסיר את הכיסוי-המכסה – וגם לגלות יבשות. בְגלוּיות הם קצת פחות חזקים (אולי מפני שהיו אחראים להן) ונאלצו לייבא את בבל לאביניון, והמילה המקבילה היא exile ודומותיה שמקורה בלטינית exilare באותו מובן.

ועכשיו, גילוי נאות (ובקשה לא מוסווית לתגובה): גילינו את אמריקה?