המצב מחמיר

אשרֵּינו שאנו יכולים לעסוק בעניינים שברוח ולא רק בחומר, אבל ב"רגע" זה נחמיר עם עצמנו מעט ונעסוק בגלגוליו של השורש חמר.

שורש אחד והרבה נגזרות לו, ונפתח בהרמת כוס יין שהוא חֶמֶר במקורות, וגם בערבית חמְר הוא יין או כל משקה שתסס כי אותו שורש משמש בה בכלל לתסיסה ותפיחה במשקאות ובבצק. מובן זה, וגם הקֶשר של היין לצבע אדום (באמת, לא סימן-אזעקה) ולהנגאובר, חמרמורת, כבר נדון כאן בהזדמנות אחרת, וגם לאדמת חמְרָה האדמדמה ולחֵּמָר שמצוי בים המלח שהוא דווקא אסְפלט שחור. את כל אלה אפשר לערום לערימות, מפני שמובן נוסף של חומר הוא דבר שצָבור ומכוּנס ביחד, ועל אחת ממכות מצרים נאמר: "ויָמֻתוּ הצְפרְדְעִים מִן הבָּתִים מִן החֲצֵּרֹת וּמִן השָדֹת. ויִצְּבְרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם ותִבְאש הָאָרֶץ". מן המובן הזה של ערימות נוצרה גם מידת לח ויבש, כגון חומר שעורים יש בו עשר אֵּיפות. ומי המסכן שיישא על גבו את הערימות? החמור כמובן (ואולי גם בן-דודו הלשוני, היחמוּר) ואף אם זה כבר נכתב כאן, מילון בן-יהודה ראוי לכך: "וסוברים החכמים כי נסתעף מן מושג הצבע האדום שמשמש בו השורש חמר, מפני שרוב החמורים הם אדמדמי השערות".

מכוחו של חוק שימור החומר אנחנו עוברים לחומר עצמו, זה המוכר לנו בלשון ימינו, אף כי הדיון עליו קיים כבר מאות רבות של שנים. שוב בא לעזרנו מילון בן-יהודה: "בפלסופיה, בייחוד עצם הדבר שממנו עשוי גוף מהגופים, כמו העץ הוא חומר לשולחן, והברזל הוא חומר החרב והחנית, והזהב הוא חומר להענק להצוואר, וכיוצא בזה". עם השנים התרחבו המשמעויות, והיום אנחנו מדברים על חומרים מרוּכָבים בעלי תכונות נפלאות שהם כחומר ביד היוצר לשימושים כמו תעופה, אלקטרוניקה ואפילו ייצור אופניִם. וכמובן לא נשכח את הפונקציה החשובה כל-כך של חילוף חומרים בגופנו.

מכיוון שהחומר הגשמי עוּמת תמיד עם הרוח, בדרך כלל כנָחות לעומתה, גם הודבקו למילה תכונות אנושיות שעניינן לא מידות תרומיות אלא דברים מעשיים. הארכאולוגים מדברים על ממצאים של תרבות חומרית. חומרי הוא גופני, גשמי, ובמשמעות מצמצמת יותר פירושו כלכלי, זה שהוא בתחום המחייה, הפרנסה והמצב החומרי של אדם. אבל כדי להחמיר עוד יותר עם מי שאינו רוחני, יצרו גם את חומרן או חומרני, שהוא מטריאליסט הדוגל בשיטת החומרנות בטבע ובהתפתחות ההיסטורית – וכמנוגד לו הציבו את האידאליסט. מהר מאוד גלשו מן ההעדפה הפילוסופית ואמרו גם שחומרנות היא תוצאה של אורח חיים מופקר ועברייני.

מייד נשוב למטֶריה הזו, ורק נבדוק כיצד נכנסה לכאן המתכת אלומיניום, ובשמה העברי (לא נמצא זיהוי לטובע השם) הוא חמְרָן. זו מתכת קלה, ובוודאי נאה היה לכנותה "קל וחומר" אבל חמרן התאזרח, ומי אנחנו שנסטה ממנו ולא נשמור על "קלה כחמוּרה". המילה aluminum נטבעה בשנת 1812 בידי הכימאי הבריטי Sir Humphry Davy, ולימים נקראה aluminium כדי לדמותה לשמות של מתכות אחרות אבל שני האיותים קיימים גם היום. alum שממנו נגזרה היא בעברית צָרִיף, מֶלח שבין השאר מכוֵּוץ, מקבֵּּץ, מצרף את העור (ולכן אחד משימושיו הוא כאבן-גילוח, זו שעוצרת דימום). ל-alumni, בוגרי מוסדות-השכלה בארה"ב, אין קשר למתכת או למלח, והמילה נגזרה מ-alumnus, תלמיד בלטינית, מן הפועל alere, לגדֵּל שהוא מן התחילית al, שממנה נגזרו עוד מילים שעניינן גדילה כמו למשל alto, גבוה (גם אדם וגם קול באופרה), וגם adult. את מקורו הלשוני של החומר matter ו-material כדבר היסודי וההתחלתי יש מי שקושר אפילו למקור המילה mother, ויש גם חיבור לחומר האמיתי, לליבת העץ – ומכאן רואים גשר למשל ל-madeira, עץ בספרדית. As a matter of fact, זה בהחלט נחמד.

(ואם תמהתם להיכן נעלמו המסחר בבורסה שנקלע לוורטיגו שהובטח כאן בשבוע שעבר, הרי חום הקיץ והסחרחורת השכיחו שכל אלה כבר נדונו כאן בעבר בהרחבה. ותודה לקוראת חדת העין והזיכרון י.פ. שהעירה על כך בעוד מועד. לבורסה שלום, תודה).