כדרך הטבע

אך טבעי הוא שבמסענו המתארך בעקבות שורשיהן של מילים, נתחקה אחר המילה טבע ונעמוד על טביעת-רגלה בלשונות העמים.

מטבע הדברים, השימוש השכיח ביותר במילה מתייחס לכל הבריאה, לעולם ומלואו, ואליו נספחו צירופי-לשון כמו איתני-הטבע וגם חיק-הטבע. הקדמונים כינו טבע גם את כל אחד מארבעת היסודות שמהם ברא הקב"ה את העולם - ולכן בשימוש זה, המילה מופיעה בצורת רבים, טְבָעִים – הארץ, המים, האוויר והאש.

אבל, אם נרד למיקרוקוסמוס, טֶבע הוא גם תכונה ואופי, כאלה הטבועים בכל דבר ואדם. טִבעם של דברים נובע מכך שתכונה מסויימת הוטבעה בהם, והדברים קשורים קשר הדוק למטבע המשמש אותנו ככסף, שהרי פעולת ייצורו היא של הטבעת דמות בהם. ביטוי יפה לכך תמצאו במסכת סנהדרין: "ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכוּלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טָבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו". מסיבה זו, המילה טֶבע היתה פעם גם שמו של מטבע, והביטוי "יצא טִבעו בָּעולם" נתכוון מלכתחילה לומר כי המטבע שעליו טבועה צורתו של אותו אדם נפוץ בעולם, אבל בהשאלה "יצא שמו למרחוק, נתפרסם בעולם" בדיוק כמו הביטוי "יצא לו מוניטין [מטבע, מאותו שורש של money] בעולם".

באותו הקשר של הטבעת תכונה וצורה, חִשבו גם על דפוס שמבוצע בלחיצה של אותיות מרוחות בצבע אל הנייר, ובאנגלית הדפוס (ובעקבותיו העיתונות) הריהו press, מכבש שלוחץ ומטביע. מאותו עולם-תוכן גם השטאנץ, שקיבל משמעות שלילית כמייצג של משהו חדגוני, שבלוני וחסר-מקוריות. אבל בעצם, Stanze בגרמנית היא תבנית, דפוס, מבְלֵּט לטביעת צורות בחומרים או לחיתוך חלקים מתוך לוחות (טבָּע, במילה שלא נקלטה). ומי שמיומנותו בהכנת התבניות הוא כמובן שטאנץ מאכער.

גם הטבעת, זו שעונדים על האצבע, קשורה לכאן: "כִי כְתָב אֲשֶר נִכְתָב בְּשֵּם המֶלְֶך וְנחְתוֹם בְּטבּעת המֶלְֶך אֵּין לְהָשִיב" נאמר במגילת אסתר, והטבעת היא זו שבה מטביעים את חותם המלך על המסמך. אחשוורוש אכן הטביע את חותמו על מהלך ההיסטוריה בהתנהגות שהיתה לו ממש טֶבע שני, או טבע דָבֵּק אם להשתמש בצורה ישנה יותר של אותו ביטוי.

מה טבעי יותר שבנקודה זו נבדוק את טבען של הלשונות הזרות בתחום זה, והמילה העולה מייד היא nature, וגם שם אותה מילה משמשת לתאר את עולם הטבע היקומי – וגם את אופיו ותכונתו של אדם או דבר. הכל, מן הלטינית nasci, להיוולד, ו-natus שפירושו נולד, שורש שנקשר למקור מילולי מוקדם יותר שיצר גם את genus והגֶנֹוֹם האנושי שגם עניינם בלידה וביצירת חיים (גֶנים אנושיים) ואנרגיה (גנרטור, מחולל-זרם). אותו שורש תמצאו גם ב-renaissnace, התחייה, הלידה מחדש. מאותו שורש natalis, בלטינית קשור-ללידה, ומכאן natality, שיעור הילודה, וגם natale שהוא חג-המולד באיטלקית ו-noël בצרפתית.

ואם נרצה לסיים בנימה לאומית גאה: גם nation, אומה, היא מאותו שורש של natus, זה שנולד, אחרי שהצרפתית טבעה את nacion מן הלטינית nationem שהיתה שם כולל לקבוצה, גזע אנשים, מוצא, לידה – ואם תרצו, תוכלו בקלות לקשר אותם למילה מולֶדֶת.