המושכים בחוטים

כל המילים ב"רגע" זה שזורות להן על חוט, והקו המשותף להן עובר בהן כחוט השני. בקריאת הדברים נדרש מכם מעט ריכוז כדי לשמור על חוט-המחשבה, "וְהחוּט המְשֻלָש לאֹ בִמְהֵּרָה יִנָתֵּק" כמאמר קהלת.

אברם, לימים אברהם אבינו, אומר למלך סדום כי לא ייקח ממנו "מִחוּט וְעד שְרוְֹך נעל". אנחנו ניקח את החוט, מילה שאת דומותיה תמצאו גם בארמית ובערבית, וממנה נמשכו חוטים להקשרים רבים, מן החוּטיני החינני שעל ירכי הנערות, ועד לזה שאין בו חוט (לא שבחוטיני יש הרבה ממנו...) הלא הוא האלחוט, וגם המכשיר שרואים פחות ופחות אבל במילונים עדיין מופיע: הטלפון החוּטני. המילה חוט מציינת גם קו, כגון קו של גבול, וכאשר מפרש רש"י את הגיאוגרפיה של חלוקת הארץ לנחלות השבטים בימי הכיבוש של יהושע בן-נון, הוא אומר: "נמצאת ירושלים חוץ מן החוט ואינה בגבול יהודה אלא בגבול בנימין שהוא בצפונו של יהודה".

ומי, יותר מכולם, עיסוקו בחוטים? החייט כמובן, מילה שנגזרה מן החוט, וכך גם המילה מחט. ובלבד שלא ישכח החייט את דברי הרמב"ם, בעקבות המשנה במסכת שבת, "לא ייצא החייט בשבת, במחט התחובה לו בבגדו; ולא נגר, בקיסם שבאוזנו". המחט, על שום צורתה, לא הוגבלה לכלי-תפירה או למחט-המצפן, אלא נתנה את שמה גם לעלה של עץ אורן, ולמחטניים בכלל. יל"ג כתב עליו יפה: עץ-פרי איננו, במקום עלים עליו מחטים יצמחו, ובכל-זאת יתנשא זה בעל-המחט, לראש ולקצין על כל העצים.

בקצה של המחט נקוּב קוּף (ו' בשוּרוּק) שכבר הוזכר כאן בהזדמנות אחרת, ואליו נקשר אחד מ"מבחר הפנינים", הספר המיוחס לשלמה אבן גבירול: "אין נקב המחט צר לשני אוהבים, ואין רוחב העולם מכיל שני שונאים".

מחט איננה רק כלי-תפירה, אלא גם פועל שהחל את דרכו במשנה לתיאור הפעולה שבה מסירים את הפיח מן הפתילה עקב שריפתה – וסופו שהוא משמש היום כדי לציין את פעולת ניקוי האף. ממנו חידש אליעזר בן-יהודה את המִמְחָטָה המשמשת לפעולה זו, ואשר עד להמצאת המוצר החד-פעמי היתה עשוייה בד למהדרין. מזכיר לכם משהו מלשון אחרת? בהחלט כן! מאותו שורש בדיוק גם מוּחְטָה לתיאור הפרשת-האף, ובערבית מֻח'אט. וכך גם בצרפתית: mouchoir היא ממחטה, מן הפועל הלטיני muccare, למחוֹט את האף – ומילולית, להוציא ממנו את ה-mucus, הנזלת. הממחטה היא קרובתה של המִטְפחת, שבראשית דרכה שימשה כיריעה של בד לכיסוי חלק-הגוף התחתון, גם לכיסוי כמפת-שולחן, וגם לעטיפת ספרים ולכיסוי ספרי-תורה. ועם כל תרגומי המילים שאנחנו מביאים כאן, מן הראוי לזכור את אמירתו של המשורר והמתרגם אברהם שלונסקי שתרגום זה כמו לנשק בחורה דרך מטפחת. הרבה חוטים של חֵּן נסוכים על אמרה זו!

את החייט שלנו, מבעלי המקצוע הוותיקים בעולם, תמצאו גם בערבית ח'יאט, שיש לה ייצוג נכבד מאוד בעיר חיפה: משפחת כיָאט (כך נכתב שמה בעברית), שעל שמה גם רחוב בעיר, היא משפחה ערבית-נוצרית עשירה היושבת בחיפה מאז סוף המאה ה-19, ופעילה מאוד בתחום המקרקעין. וותיקי חיפה עוד זוכרים את חוף הרחצה "כיאט ביץ'", לימים חוף הכרמל, אבל אל תעשו חיבור נדל"ני לרשת מלונות Hyatt כי פשוט אין קשר: כך נקרא אחד ממייסדיה, וזהו שם עם מקור אנגלו-סקסוני ממילה שפירושה "איזור השער הגבוה".

כמובן, לא רק בעברית ובערבית שם המקצוע היה לשם משפחה. החייט האנגלי הוא tailor והצרפתי tailleur, שניהם מן הלטינית tagliare, לחתוך, לגזור – שממנה בין היתר ה"טליה", הגִזְרה שאותה מתבקשים החייטים להבליט או להסוות, תלוי במקרה. ואילו החייט הגרמני הוא Schneider, זה שחותך, מאותה מילה שהביאה לעולם גם את הניתוח הקיסרי, ה-Kaiserschnitt, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות את עוגת Cremeschnitte.