השמן והרזה

מעט סטטיסטיקה-בגרוש: חיפוש ב"גוגל" של הצירוף "שמנה וטוב לה" מניבה 898 תשובות (חלקן כאלה שמדברות בשבח הגִזְרָה המלאה-פלוס) – אבל רק 8 תשובות מניב חיפוש הצירוף "רזה וטוב לה" (וגם חלק מהן כאלה שבעצם רוצות לשכנע אותנו כמה טוב לרזות...). בקצרה: יגידו הרופאים ומלכות היופי מה שיגידו, העם עִם השמֶנֶת, ואם אפשר כזו של %18.

ולא רק היום: כל המקורות מדברים בשבחם של השמֵּנים: "ויִשְמן יְשֻרוּן ויִבְעָט" נאמר על מי שעלה לגדולה. "חלקו שָמֵּן" הוא ביטוי מליצי כדי לתאר מי שגורלו טוב, כזה שנהנה ממִשְמני הארץ. בקיצור: שוחֶה בשמנת – ואם תרצו, הוא ה-crème de la crème. ומה אומרים על הרזים המסכנים? אדמה רזה דלה בחומרי-מזון לצמח. "אֵּיפת רָזוֹן, זְעוּמָה" אומר מיכה הנביא כדי לתאר מידה פגומה. וגם המרגלים שנשלחו לתור את הארץ נתבקשו לדווח "וּמָה הָאָרֶץ השְמֵּנָה הִוא אִם רָזָה".

בקיצור: זה אולי לא כל כך בריא – אבל זה בוודאי הרבה יותר משמֵּח להיות שמן!

באנגלית fat הוא שֶמֶן וגם שָמֵּן, מילה שמקורה בשורש poid בלשונות היסוד, שתיארה גודש של מים או חלב. מכאן הוא התגלגל ל-poids, משקל בצרפתית, ל-pion ביוונית ו-pinguis בלטינית שמובנם: שמן. pinguid הוא שמנוני, באנגלית. לחלק הטוב והמתגמל ביותר קוראים החלק השמן. ומעניין לראות, לאֵּילו כיוונים נוספים נלקח השורש הזה: חוקרי המילים מקשרים בין pinguis ל-opimus בלטינית שפירושו שופֵּע, מלא (במקור, כזכור, היה מדובר בגודש של נוזל) – ומכאן הם מגיעים ל-pinus, הלא הוא עץ האורן, pine, השופע שָרָף.

ולא רק הוא: מאותו opimus הם סבורים שנוצרה גם המילה pomo שפירושה תפוח – מכאן pomme תפוח בצרפתית (ו- pommes frites שהם צ'יפס תפוחי אדמה). בל נשכח את העגבניה, pomodoro באיטלקית, שהחלה את דרכה כ- pomo d’amore, תפוח אהבה, שהמילה העברית משמֶרֶת היטב את כוונתה המילולית (ונקלטה בלשוננו למרות התנגדותו המרה, מסיבה זו, של אליעזר בן-יהודה)! pomata היא משחה רפואית וקוסמטית שבמקור נעשתה תוך שימוש בפרי התפוח. קצת פיזיולוגיה: אותו שורש לטיני התגלגל גם ל-pituita, לֵּיחָה, ריר, מאותו אזור דימויים של נוזל שופע. וגם: גודש ב-phlegm, אחד מנוזלי הגוף (שבעבר האמינו כי הם משפיעים על חיינו) – הוא זה שיוצר את הפלֶגמאטי, הטיפוס הקר ואדיש ואפילו אפאטי. וזה נגזר מהמילה היוונית phlegm (אש, בּעֵּרָה – קרובתה של flame האנגלית - מכיוון שהאמינו כי הנוזלים האלה מקורם בתהליך של חום. חִשבו על המילה דלֶקֶת). אחד הנוזלים האלה נקרא humour (במקור: נוזל-גוף של בעל-חיים או צמח) – מילה ששינתה מאוחר יותר את משמעותה לְמה שאנו מכירים היום.

שָמֵּן נוצר כמובן משֶמֶן, כפי שידוע היטב לא רק מתוך הצליל הדומה, אלא גם לכל מי שסופֵּר קלוריות. השמן הופק בעבר מזיתים, ולכן אך טבעי הוא שתהיה להם מילה דומה: olive לזית – oil לשֶמֶן, oleum בלטינית. ולכן נפט, שמן אדמה, הוא petroleum, ופסטה בשום ושמן היא aglio olio כפי שכבר צויין כאן בהזדמנות קודמת, כשהנושא היה דווקא שום ולא שמן. ובמקורותינו שֶמֶן סתם הוא שמן זיתים, וגם בערבית זֵּית = שמן.

שָמֵּן יכול, כידוע, להיות גם שמן מאוד, וכשיש לו בּוּלמוּס של אכילה אומרים עליו שהוא סובל מבּוּלִימיה (כן, אותה מילה!)– צירוף של bou (שוֹר ביוונית ו-limos, רָעָב) – יש לו "תיאבון של שוֹר". ואם הוא ממש מתקדם הוא כבר סובל מ-obesity, וכמוהו אתה פוגש לאלפים בעולם השבֵּע, ולצערנו גם לא מעט אצלנו. גם ה-obese מתחיל בלטינית: השורש המקורי הוא obdere: צירוף של ob (מעֵּבֶר) + edere (לאכול). הקדמונים, מתברר, היו חזק בעניין של השומן: המילון האטימולוגי מביא כמה וכמה מילים ביוונית שכל כולם מבטאות שומן. למשל: התְחִילִית lipo שנגזרותיה נמצא בשמות של תרופות (כמו ליפיטוֹר, להפחתת כולסטרול, משומני הדם) – ועד ניתוח שאיבת שומן: liposuction.

בתיאבון! בפעם הבאה: מה הקשר. Net