יבוּשׂם לכם

מן ה"רגע" הזה עולה ניחוח טוב, מן הסיבה הפשוטה שהוא עוסק בבושֶם ובגלגוליו הלשוניים, והוא מופיע לא אחת גם בתצורה בוסֶם, מבוּסָם וכדומה.

ריח טוב, שנקרא לעתים גם בֶּשֶם, נקשר לא אחת בתחושות נעימות אחרות, ולכן בלשונות האיזור כמו ארמית ואכדית לשורש זה יש גם משמעויות של מתוק, טוב ויפה. מבוסם פירושו שתוי, ואתם תחליטו אם הוא שיכור כלוט רק רק מבוּשם קלות. וכך גם נאמרת לסועֵּד הברכה "יבוּשם לך", שתהא סעודתו ערֵּבה עליו. מדרש רבה העוסק בהעלאת עצמות יוסף ממצרים אומר: "לְמה הדבר דומה, לליסטים שנכנסו למרתף אחד של יין, נטלו קנקן אחד ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף, אמר להם: יערב לכם, יבושם לכם, ימתק לכם. שתיתם את היין, החזירו את הקנקן למקומה. כך אמר הקב"ה לשבטים, מכרתם את יוסף, החזירו עצמותיו למקומן". הבושם איננו רק הניחוח אלא גם הצמח שממנו מפיקים אותו וכך מספר שיר השירים על "דוֹדִי יָרד לְגנוֹ לעֲרֻגוֹת הבֹּשֶם". בשמים נחשבו מאז ומתמיד מתנה נאה, דבר שידעה גם מלכת שבא "ותִתֵּן למֶלְֶך מֵּאָה וְעֶשְרִים כִכר זָהָב וּבְשָמִים הרְּבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לאֹ בָא כּבֹשֶם ההוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶר נָתְנָה מלְכת שְבָא למֶלְֶך שְלֹמֹה". ואגב, בתו של שלמה נקראה בָּשְמת. מלך אחר, אחשוורוש, לא טמן ידו בבקבוק הבושם וקבע "סדרת-בישום" לעלמות שבארמונו: "שִשָה חֳדָשִים בְּשֶמֶן המֹר וְשִשָה חֳדָשִים בּּבְשָמִים וּבְתמְרוּקֵּי הנָשִים".

חוש ההרחה שלנו פעיל מאוד, עד שברכות הריח שייכות לברכות הנהנין שתיקנו חז"ל לברך קודם שאדם מריח ריח טוב, בדומה לברכה ראשונה שקודם האכילה. מכאן הברכה "בּוֹרֵּא מִינֵּי בְּשָמִים", ויש גם ברכות מיוחדות לעצי בשמים ולעשבי בשמים. ואין מברכים, כך מובא במילון, על בשמים של בית-כסא "שמזליפים להפיג את הסרחון" וגם לא על בשמים של ערווה "שמזליפים על מקומות הסתר שבגוף להעביר את הריח הרע".

את כל הבשמים האלה מייצר הבּשָם שבצדק מקנאים בו מאוד על מקום העבודה הנעים שלו, ועל כך אומרת הגמרא "אי אפשר לעולם בלא בּשָם ובלא בוּרסקי [מעּבֵּד עורות; עיסוק הכרוך בריחות רעים], אשרי מי שאומנותו בשם, אוי לו מי שאומנותו בורסקי".

המילה העברית בָּשָם שעניינה עץ-הבושם הועתקה ליוונית balsamon וגם לשמו המדעי של עץ זה. גם המילה אפרסמון היא מכאן, ולפי אחד החוקרים זהו שילוב של balsamon זה עם אֲפוּרְסְמָא בארמית. גם המילונים האטימולוגיים (לא כולם) מזכים את העברית כמקור למילה balsam, ובהקשר זה גם המילה balm שבמקור היתה הגרסה האנגלית לצֳרִי גִלְעָד המקראי (שמזוהה עם בושם האפרסמון הנדיר שריחו טוב במיוחד), שהיה ידוע בתכונות הריפוי שלו. כל אלה קשורים היטב לריחות ולבשמים. מכירים חליטה מעלי מֶלִיסָה? שמו המדעי של הצמח הוא Melissa officinalis, ובאנגלית קוראים לו Lemon balm, balm mint או פשוט balm. את הארומה המילולית המיוחדת תמצאו כמובן גם בחומץ בּלְסמִי, aceto balsamico באיטלקית או בקיצור balsamico, שמעצמת הייצור שלו היא סביב העיר Modena. ואם כבר הגענו לענייני בוטניקה, גם הצמח המוכר מאוד בָּשְמת הגינה, כאן בצילום, משמר את הניחוח העברי העתיק בשמו המדעי Impatiens balsamina.

את המסע הריחני נחתום ב-perfume שרק מן המאה-16 מציין בושם ריחני, שכן הפירוש המילולי הוא לעשֵּן, להפיץ ריח-שרוף. בהזדמנות אחרת נכתב כאן על fumer, לעשֵּן בצרפתית, וגם על הלוע הר-הגעש שפולט עשן ונקרא לכן fumarole.

אל נא באפכם, ותודו שמזמן לא בא אליו כבושם הזה!