אתה תגיד, אני אכחיש

כדי שלא תתפסו אותנו במילה, אנחנו כבר מכחישים את הדברים שנאמר כאן מייד על השורש כחש.

המשמעות המקובלת היום של השורש קיימת גם בעברית עתיקה ובארמית. בן-יהודה אומר עליו:"ּכוֹחש פלוני - אמר על דבר כי לא היה". וזה קרה גם סמוך לתחילת סיפורי המקרא: "וַיאֹּמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָה זֶה צָחֲקָה שָרָה לאמֹּר הַאַף אֻמְנָם אלד וַאֲנִי זָקַנְתִי... וַתְכַחשׁ שָרָה לאמֹּר לאֹּ צָחַקְתִי". בסוף, צחק מי שצחק אחרון. מכחיש אחר לגמרי, אף הוא מסיפורי המקרא, היה עָכָן בן כרמי שבזז מן המלקוח מיריחו שנכבשה. עליו ועל משפחתו נאמר: "חָטָא יִשְרָאל... וְגַם לָקְחוּ מִן הַחרֶם וְגַם גָנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָמוּ בִכְליהֶם". הבוזז ומשפחתו נידונו לסקילה ושריפה. וַיאֹּמֶר יְהוֹשֻׁעַ: "מֶה עֲכַרְתָנוּ יַעְכֳּּרְָך יְהוָה בַיוֹם הַזֶה... עַל כּן קָרָא שׁם הַמָקוֹם הַהוּא עמֶק עָכוֹר עַד הַיוֹם הַזֶה". והגמרא מדברת על "אַרְבָעָה אין הַדַעַת סוֹבַלְתָן, אלּוּ הן: דַל גאֶה, וְעָשִׁיר מְכַחשׁ, וְזָקן מְנָאף, וּפַרְנָס מִתְגָאֶה עַל הַצִיבוּר בְחִנָם".

בעבר, הביטוי כָּחַש בפלוני הוא מה שאנו אומרים היום מתכחש לו: "וְהָיְתָה בָכֶם [האבן הזו, שהניח יהושע לפני מותו] לְעדָה פֶן תְכַחֲשׁוּן באלֹהיכֶם". יש לדברים קשר ישיר למה שאנשים מעידים בבית המשפט ומוכחשים בידי אחרים ולפעמים אפילו בידי האומרים עצמם. מכאן, הדיון הארוך בפסיקה התלמודית על "ב' כִּתי [קבוצות] עדים המכחישות זו את זו". הסתירה בין העדויות יוצרת מצב שאחת מן הכיתות שִׁיקרה, וכעת כל זוג עדים נחשבים ספק רמאים. בעתיד, כאשר יבואו להעיד בעדויות אחרות, האם יוכלו להיות כשרים לעדות או שמא ייפסלו לעולם כיוון שיש עליהם ספק רמאות? ספוילר: ההלכה נפסקה כרב הונא, ולכן עדים אלו יהיו נאמנים בעדות אחרת. אבל כדי לסבך, ב"שולחן ערוך" יש פסיקה אחרת שנראית כסותרת.

מכחישים היו תמיד, גם בימי התלמוד וגם מכחישי שואה בימינו. לא פחותים מהם הרמאים (שהיו אז וגם היום) שעליהם נאמר הפסוק בספר הושע: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בית יִשְרָאל וִיהוּדָה עֹּד רָד עִם אל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן". על סמך פסוק בספר ויקרא, אדם שהיה חייב לחברו כסף או רכוש, הכחיש את החוב ונשבע לשקר - נחשב גם לחוטא וגם למועל בה'.

מעניינת הפרשנות שכורכת את שימוש הלשון של הכחשה, עם משמעות השורש כרָזון של הגוף האנושי וגם הצומח. זוכרים שפעם היינו קונים גבינה לבנה כחושה, דלה בשומן? כמה פרשני לשון ניסו - לא כולם מסכימים לכך - לקשור את הגריעה מהאמת שיש בהכחשה עם הגריעה בגבינה הדלה בשומן. הם מסתייעים בכמה פסוקים בתנ"ך, שבהם ישנם יצורים חיים או צמחים שמכחשים, בהשאלה, "שוכחים בכוונה" את תפקידם וחובתם כלפי הבריאה: "גֹּרֶן וָיֶקֶב לאֹּ יִרְעם, וְתִירוֹשׁ יְכַחֶׁש בָּה" - התירוש מתעלם מחובתו כלפי הגפן או כלפי הארץ, והגפן לא מפיקה תירוש. ולפי פסוק מתהילים: "בִרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצוֹם, וּבְשָרִי כָּחַשׁ מִשָמֶן"- הבשר שלי "שוכח" ומתעלם מהשומן, כלומר מאבד שומן. ומכאן, בלשון ימינו, התואר כָּחוּש שפירושו רזה מאד. וכאלה הם גם קרקע כחושה, וגם הפסיקה התלמודית על מי שגנב פרה כחושה והשמינה כשהיתה אצלו, וישלם עליה תשלומי כפל, מעין היטל-השבחה שמוטל היום על בעל קרקע שהשביחה.

בדיפלומטיה וביחסי-החוץ מכחישים לא מעט דברים, ושם עושים זאת באנגלית to deny שנגזרה מן הלטינית denegare שפירושה להכחיש, לסרב, להשיב בשלילה. היא שייכת לקבוצה לא קטנה של מילים "שליליות" ביניהן כמובן no ונגזרותיה בכמה וכמה שפות, וגם במילים ניהיליזם, וגם neglige, להתעלם, וגם never, none ואחרות. תכחישו שהיה מעניין?