חיים בסרט

לכל הסובלים מ"סריטה" בעניין מילים ומקורותיהן ואולי גם "חיים בסרט" עקב כך, מוגש ה"רגע" הזה שעוסק בשורש סרט, ונתקדם בו לפי התסריט.

יש להעיר שבדומה לשורשים שונים, מתקיימת צורה מקבילה בין שׂרט וסרט, בין שׂריטה לסריטה, שׂכּין וסכין, לתפוס ולתפושׂ וכו'. לעומת הכתיב המקראי, בכתבי יד עתיקים של ספרות חז"ל אפשר למצוא את האות סמ"ך במקום שי"ן אפילו בשורשים כמו עסר (עשר) ועסה (עשה). חוקר שבדק את הדברים מציין כי משהפכה העברית לשפת כתיבה וקריאה בלבד ולא שפת דיבור, התחזקה השפעתם של נוסחים קדומים של ספרי המקרא, והתייצב כתיבן של מילים רבות, בעיקר המילים הנפוצות, באות שי"ן על אף הגייתן בהגה S שכתיבו החד־משמעי הוא באות סמ"ך.

הכתיבה והסריטה הן שתי פעולות מקבילות, וכך גם בלשון: "מקרעין להם נייר חלק, מסרטין ורושמין בסכין על הנייר את שמות העדים ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו" לפי רש"י בפירוש למסכת גיטין. והסריטה יכולה לשמש גם כאמצעי לחיזוי עונות השנה: "כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה, י"א יום יסרוט לו סריטה בכותל בתקופת תמוז, ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום", אומר פרשן המידרש. ומאותו עולם תוכן מגיע אלינו גם השרטוט (דווקא זה הכתיב הנפוץ ולא סרטוט), וגם המַסְרט שמשמש לסריטה, לכתיבה – ולפי אותו היגיון, באנגלית הוא נקרא scriber, שקרוב מאוד בעניין ובהגייה ל-scribere, לכתוב בלטינית – שממנה למשל Holy Scriptures, כתבי הקודש – וגם ecriver, לכתוב בצרפתית, וכמוה הפועל schreib, לכתוב בגרמנית והשם שְרַייבר שאינו אלא סופר. וזה היה תיאור מלא עד כמה שניתן, description, אף הוא משורש זה.

השורש לא נשאר בעולם הסריטה והכתיבה, והוא ממש חי בסרט, ובעיקר בסרטים שונים זה מזה, שלכל אחד תפקיד משלו, אף כי אחדים מהם הולכים ונעלמים מן העולם. יש לנו סרטי-מדידה, ויש גם סרט-בידוד לחשמלאים ואחרים, ולצידם קיימים סרטים שבתוך זמן לא רב איש לא יידע מה תפקידם והם יהיו מוצגים היסטוריים. כאלה הם כל הסרטים של מדיה מגנטית: סרטי הקלטה לרשמקול – מי יידע בעוד כמה שנים מה יש בסרטיה המפורסמת של "קול ישראל" – וגם סרטי-צלולויד שעליהם צולמו כל הסרטים, כולל כמובן "סרטי בורקס" ו"סרטי קאלט", שעם השנים היו לסרטי וידאו. לעתים, השמות מנציחים את מה שהיה בהם וכבר איננו אקטואלי – נסו לשאול נער צעיר מהו סרט-צילום במצלמה – ולעתים זהו מוצר: כזהו למשל "ּכוֹנַן סרט שוֹטף" שניסתה האקדמיה ללשון להחדיר כתחליף ל-streamer שליד מכשיר הטלוויזיה. הסרט איננו וגם השם לא נקלט.

לעולם המזון נכנסו הסרטים בשני קצוות: הראשון, "בלו בנד" מרגרינת הסרט הכחול (ואגב, band קשורה מילולית ל-bond, שהרי הסרט חובק דברים וגם ה-bonding מחבר בין אנשים, וכמוהו גם אגרת החוב, ה-bond, שמאחוריה התחייבות ואפילו הבַנְדנה בשיער) – ומן הצד האחר, המוסד הידוע לקולינריה עילית Cordon Bleu, חבל כחול, לזכר הנוהג של אבירים בצרפת המלוכנית להתקשט בסרט כחול.

ולענייננו מתגנב כמובן הסרטן, בעל החיים וגם המחלה (דו-המשמעות קיים גם בלועזית) "מין חיה סוֹרטת השוכנת במים" לפי מילון בן-יהודה. היא נתנה את שמה לגרמי השמיים כמו חוג הסרטן וגם מזל סרטן, שעליו מדבר מידרש תנחומא. הקטע יפה כל-כך שנביאו בשלימות: "אדם נִמְשל לִשְנים עשׂר מַזלוֹת, בִתְחִלה כְּשנּוֹלַד, נִדְמה כְּטלה שהוּא רְַך, וּמִתְגַבר כְּשוֹר. כְּשגדל וְנַעֲשׂה תְאוֹמִים, כְּלוֹמַר שלם, וְגדל בוֹ יצר הרע. וּתְחִלתוֹ חַלש כְּסַרְטן, וְאַחַר כְּך כְּשנִּתְגַדל, נִתְגַבר כְּאַרְיה. וְאִם חוֹטא, נַעֲשׂה כִּבְתוּלה. וְאִם מוֹסִיף עֲוֹנוֹת, שוֹקְלִים אוֹתוֹ בְמאֹזְנַיִם. וְאִם יַעֲמֹד בְמִרְדוֹ, מוֹרִידִין אוֹתוֹ לִשְאוֹל תַחְתִית, שְאוֹל וְגיהִנּם, כּעַקְרב הַמֻּטל לארץ וְלַשִיחִין. וְאִם ישוּב, זוֹרְקִין אוֹתוֹ לַחוּץ, כְּמוֹרה הַחץ בַקשת".