איך היה? שיגעון!

"לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" שרו לפני שנים חברי להקת "התרנגולים" ב"שיר השכונה" של חפר וארגוב. בעקבותיהם, נשתגע מעט, או לפחות נדון בשורש המעניין שגע, כי זה הרי השיגעון הפרטי שאנחנו משתפים אתכם.

שגע לפי המילון הוא בעיקר מה שנוגע לחוסר-שפיות, אבל לפני שניגע במשמעות המקובלת נעיר כי המשוגע נקשר – לנבואה. הנה כך נאמר בספר הושע: "בָּאוּ יְמֵי הַפְקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻם יֵדְעוּ יִׁשְרָּאֵל אֱוִׁיל הַנָּבִׁיא מְשֻגָּע אִׁיש הָּרוּחַ". ומכאן נמצא גם קישור לשוני בין שיגעון – לגבורה ומעשה על-אנושי, ולא רק בעברית, אולי מפני שהגיבור עושה מעשים מיוחדים וחריגים, כמעט "משוגעים". השורש הערבי שג'ע, שבאופן רגיל מציין גבורה – מכאן, שכונת שג'עייה בעזה, אם תרצו שכונת תל גיבורים – במילונים ערביים קלאסיים וטקסטים ספרותיים מצויינת גם המשמעות הנדירה של גבורה "שגעונית". נדגיש כי זהו קישור מטאפורי בלבד, ואין הכוונה למשוגע שהוא בלתי-שפוי.

"חֲסַר מְשֻגָּעִׁים אָּנִׁי כִׁי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִׁשְתַגֵעַ עָּלָּי הֲזֶה יָּבוֹא אֶל בֵיתִׁי" שאל-אמר אָּכיש מלך גת, כאשר הגיע אליו דוד הנמלט מפני שאול. ואכן, משוגעים "אמיתיים" אינם חסרים לנו. פעם, לפני עידן התקינות הפולטית, היה מקובל מאוד לספר בדיחות על משוגעים ובתי-משוגעים עד שמצאו ביטויים רכים יותר כדי לתאר אותם, והיתה גם כתונת-משוגעים. ישנם גם ביטויים חיוביים שהמילה שיגעון הוצמדה להם: כך, למשל, "הלך לנו קלף משוגע", "עשינו חיים משוגעים", ובמזג אוויר "משוגע" כל אחד היה יכול להגשים את ה"שגעונות" שלו. "הספר המשוגע" של חיים גורי עוסק בתיאור נוף הנערוּת ולא בסטיות נפשיות; הכינוי משיגנע נאמר לאו דווקא על מי שחייב אשפוז בכפייה, והביטוי היידי "משוגע גיי אראפ פון דאך"– משוגע רד מן הגג – היה כנראה מיתַרגם היום ל"חביבי, התאפס על עצמך". אבל לך ותאמר את זה למי שמשוגע לדבר!

לא במקרה (התקינות הפוליטית לא כל כך חשובה כאן) "מחלת הפרה המשוגעת" היא השם המקובל ל"חֹלִׁי הַּמוֹחַ הַסְפוֹגָּנִׁי" מפני שברקמת המוח של הבהמה החולה נוצרים חללים עד שהיא נהפכת לספוגית. מילא, שהמחלה שנתגלתה בשנות ה-90 למאה הקודמת נקראה כך – אבל הנה לכם תעלומה: במילון בן-יהודה, שהכרך האחרון שלו יצא בשנת 1959, מופיע המשפט הבא בקטע העוסק באטימולוגיה של השורש הערבי שג'ע: "שעיקר הוראתו: "אמיץ לב, ואמנם גם כתואר הגמל המשתגע". משגע, לא? בתפיסה של העת העתיקה וימי הביניים, מסכמת יפה ויקיפדיה, השיגעון הוא טרוף הדעת, טשטוש השכל שנגרם לאדם על ידי כוח עליון וגורם לו להתנהג מתוך שוטות גמורה ולפעול בחוסר טעם או היגיון בהשוואה להתנהגות שנחשבת לנורמטיבית בחברה. השיגעון נתפס כתוצאה של השתלטות על ידי כוח עליון כמו רוח או שד הנתקע במוחו של אדם ואינו מרפה ממנו, דבר הגורם להתנהגות חריגה מתוך דחפים הנשלטים בידי כוחות של מעלה.

הכתוב המקראי "וְהַּמִׁנְהָּג כְמִׁנְהַג יֵהוּא בֶן־נִׁמְשִׁי כִׁי בְשִׁגָּעוֹן יִׁנְהָּג", על יהוא שמרד במלכות והביא לניתוק היחסים בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, אומר המילון כי באנגלית נעשה שמו של יהוא )Jehu, נהגה גִׁ'יהוּ( כינוי לנהג מהיר או פרוע, בפרט נהגי אוטובוסים ומוניות.

וזו סיבה טובה לעבור למשוגעים (ממש. לא נביאים ולא אמיצים) בלשונות אחרות, ונְלַווה את המעבר במוזיקה מן הצורה הנקראת follia – יש גם יצירות שנקראות כך, כמו למשל של ויוואלדי, ואפילו בקטע קטן מהסימפוניה החמישית של בטהובן – שקרובה לאנגלית folly וגם fool, טיפש, והכל מן הלטינית follus באותו מובן. יש מי שטוען שזו האווירה שהשרתה הצורה המוזיקלית על הרוקדים שנראו כמוכי-שיגעון. היא התגלגלה ל-French folies כמו למשל Folies Bergère בפאריס, המועדון הידוע בהצגות הראווה שלו, וה-folie אכן מיתרגמת לא אחת לשיגעון.